הבלוג שלנו

איך לעצור התפתחות חורים בשיניים ולהחזיר את הגלגל לאחור – חלק שני

 

השורה התחתונה היא: חורים בשיניים נוצרים כאשר חומצה (בעיקר חומצה לקטית) תוקפת את המינרלים של השן (גבישים של סידן ופוספט), ולאורך זמן גורמת להתמוססותם אל נוזל הרוק.

אולם, על מנת לקבל הבנה מלאה יותר של התהליך וכיצד לעצור אותו, עלינו להבין את הרכב ומבנה המינרלים המרכיבים את השן.

האם זכורה לכם האנלוגיה מהמאמר הקודם, של משחק משיכת החבל?

במאמר זה נתמקד באנלוגיה אחרת; ניתן לדמות את מבנה השיניים למבנה של חלת דבש. אמנם התחושה היא שפני השטח של השן חלקות מאוד, אבל ברמה המיקרוסקופית, בדומה למבנה של חלת דבש, לשן מבנה של חרירים מרובים, כאשר כל חריר מוקף ברקמה קשה. ואילו בשונה מחלת הדבש, בה רוב המבנה הוא אוורירי ויש מעט חומר קשיח (על מנת שהחורים יוכלו להתמלא בדבש), בשינינו ישנם בעיקר קריסטלים של מינרלים הבנויים בצורה צפופה במבנה הנקרא מטריקס, וקיימים חרירים קטנים מרובים הפזורים בכל המטריקס.
אותם קריסטלים המרכיבים את השן הם בעלי מבנה מאורך דמוי מקל, וכאשר מתחיל תהליך התמוססותם, הוא מתקדם פנימה לאורך אותם מבנים דמויי מקלות.

ממה עשויות השיניים שלנו?

הרכב השיניים שלנו הוא 86% מינרלים, 2% חלבון ו12% מים.
הגביש המינרלי העיקרי ממנו בנוי המטריקס המרכיב את שינינו נקרא "הידרוקסיאפטיט "Hydroxyapatite – (או בקיצור HA). כל גביש כזה של HA בנוי מ-10  אטומים של סידן ו-6 אטומים של פוספט, המסודרים במבנה צפוף וגבישי יחד עם אטומים של חמצן ומימן (למתעניינים ולמתגעגעים לשיעורי כימיה – הנוסחה הכימית היא
Ca10(PO4)6(OH)2. מינרלים נוספים יכולים לשחק תפקיד במבנה הגביש, כגון פחמן, סודיום ופלואוריד.

איך אנחנו "מאבדים" מינרלים משינינו?

סידן ופוספט מתמוססים משינינו בחשיפה לחומצה. מאיפה מגיעה חומצה לשינינו? מ-2 מקורות עיקריים:
מזון או שתייה חומצית (למשל – משקאות מוגזים, לימון, סוכריות חמוצות ועוד( וכן מ"חיידקים רעים" הנמצאים בפה שלנו, שיוצרים חומצה וקשורים למחלת העששת. לא משנה מה מקור החשיפה לחומצה, התוצאה היא זהה – התמוססות של הקריסטלים היוצרים את מבנה השן.

איך נוצרים "חורים" בשיניים?
על מנת להבין את תהליך היווצרות החורים, נסטה רגע מהדרך ונדבר על מחלות חניכיים:
חיידקים אוהבים להתיישב ולהתרבות בתוך "כיסי" החניכיים (איזור החניכיים הצמוד לשן יוצר מעין צורת כיס, שבו קל לשאריות מזון וחיידקים להצטבר). הסיבה היא, שמבנה הכיס מאפשר להם להסתתר ולא להיות חשופים לסיבי המברשת, אשר מתקשה להגיע לשם כחלק משגרת הצחצוח. הרי אם היו החיידקים מנסים להזיק לנו "באוויר הפתוח", הרי שהיינו עולים עליהם בקלות יותר ומפריעים להם לעשות זאת. באופן לא מפתיע, החיידקים הגורמים לחורים בשיניים מתנהגים בצורה דומה.

"חורים" מתפתחים מתחת לפני השטח

בתוך הפה, סוגים מסויימים של חיידקים, בעיקר Streptococcus Mutans הם אלו שגורמים לבריחת המינרלים מהשן, משום שהם מפרישים חומצה לקטית. כאמור, חומצה גורמת להתמוססות הקריסטלים ולהלן – חור בשן.
אבל אותם חיידקים לא מפוזרים באופן אקראי על פני שטח השן, אלא מצטברים בקבוצות גדולות ויוצרים לאורך זמן, יחד עם שאריות מזון ולכלוך, מצבור דביק הנקרא "פלאק". ככל שאנחנו נוטים לפספס באופן שגרתי את אותם איזורים במהלך נקיון חלל הפה, כך הפלאק, שנותר במקום, הולך ומתבגר. כאשר הפלאק המכיל המון חיידקים יוצרי חומצה מתבגר, רמת החומציות הנשמרת מתחת לכל אותם שכבות של לכלוך דביק היא גבוהה ביותר, כך שהיא גורמת ליותר נזק. בנוסף, החומצה נשארת "כלואה" מתחת לפלאק כך שהיא באה במגע עם השן יותר זמן. כאשר המינרלים "נמסים" ועוזבים את פני השטח, מתאר השטח משתנה ומפנה יותר מקום לחיידקים. חיידקי הs. Mutans מנסים להתקדם דרך חרירים קטנים בפני השטח, כמעין מכרות של כורי פחם. אותם חרירים יוצרים לאורך השן מבנים דמויי מקלות בכיוון מרכז השן, כפי שהוסבר בתחילת הפרק. למעשה, כך תהליך ההרס של החיידקים מתקדם ממש מתחת לפני השטח, תחת כיסוי השכבה החיצונית (האמייל), ורוב התהליך אינו נראה לעין. בשלב זה, הרוק לא מגיע לאיזורי ההרס החבויים ולכן הוא לא מצליח לגרום לרה-מינרליזציה של האיזורים הנגועים.

מפתח לעצירת ה"חורים" בשיניים

כנופיית החיידקים, המתחפרת מתחת לפני השטח, עדיין צריכה לאכול. לכן, הם מקפידים לשמור על מעבר צר (מעין מנהרה) המגיע עד לפני השטח, כדי לאפשר אספקת מזון לעובדים. העבודה המתבצעת מתחת לפני השטח – להזכירכם – גורמת להרס ורקבון של רקמת השן. מבחוץ, למרות התיאור הדרמטי של בריחת המינרלים, לא בהכרח נראה דבר. לעיתים, בשלב זה נראה סימן לבן ולא מרשים על השן שנקרא "white spot lesion" – זהו דגל אדום שמסמן איזור שבו הופר האיזון ומתחיל תהליך היווצרות חור. אם תהליך זה ימשך מספיק זמן, ונבחרת הדה-מינרלזיציה תנצח במשחק משיכת החבל, לבסוף נראה קריסה של מבנה חלת הדבש והיווצרות חור ממשי.
אולם, אל ייאוש – גם כאשר החור כבר נוצר, כל עוד הוא נשאר בגבולות השכבה החיצונית של השן, עדיין אפשר לגרום לרה-מינרליזציה שלו. בכל זאת מתאר האיזור הנגוע לא יראה "בריא" והחור לא יחזור ויתמלא מחדש, אבל אפשר לעצור את התקדמות התהליך ולחזק את רקמת השן שנותרה באיזור הנגוע, כך שהיא תהפוך עמידה יותר להתקפות החומצה הבאות.

חכו לכתבה השלישית בסדרה, שתצא בקרוב, ובה נחבר את כל חלקי הפאזל ונבין אין לעצור התפתחות חורים בשיניים ולהחזיר את הגלגל לאחור (:

תגובות

תגובות

חשוב לדעת