המסע הזה דורש "ראש פתוח", כי היום אנו רוצים לחקור, יחד אתכם, את מה שמעבר לאחד מסיפורי ה-"פרה הקדושה" הנחשבים ביותר בתרבות שלנו: הסיפור שעוסק בתרבות הפה…
כל סוגי הפלאק (רובד החיידקים) רעים.
נראה שהתרבות שלנו אוהבת לדחוס סוגיות ונושאים ולצמצם אותם למתכונתם הפשטנית ביותר: נכון מול שגוי, צודק מול טועה, טוב מול רע.
היום אנו מזמין אתכם להציץ אל מעבר לאמונה הפשטנית הזו ולהבין שהפלאק אינו "טוב" או "רע", כיצד שלבים מסוימים של הפלאק אכן ממלאים תפקיד בגרימת עששת שיניים ומחלות חניכיים, כיצד שלבים אחרים של הפלאק מגנים, למעשה, על השיניים שלנו, וכיצד תוכלו להיות "המנצח הטוב" של הסימפוניה המתנגנת בפיכם.
זהו הרגע לפגוש את הסביבה האקולוגית של חלל הפה שלכם…
הרים של מחקרים מרחיבים בימים אלה את ההבנה שלנו בכל הקשור לסביבה המיקרו-אקולוגית האנושית, לקהילה המורכבת של חיידקים החיים בתוך ועל גופנו ולתפקידים השונים שהם ממלאים ביצירת בריאות מחד ומחלות מאידך.
יתכן וקראתם באיזשהו מקום במהלך השנים האחרונות ש-80% מן המערכת החיסונית שלנו נמצאים בבטננו. עיקרה של המערכת החיסונית שלנו מורכב מחיידקים שאינם חלק מגופנו. למעשה, הם נמצאים "מחוץ" למערכת שלנו, אך עם זאת הם ואנחנו סומכים זה על זה כל חיינו. החיידקים הללו מספקים הגנה כנגד פולשים זרים, מאמנים ומעוררים את התגובה החיסונית, מפיקים חומרים אנטי-מיקרוביאליים, מסייעים לעיכול ומייצרים ויטמינים, כל זאת בנוסף לשלל תפקידים נוספים שהם ממלאים.
בפינו מתקיימת קהילה מורכבת של אורגניזמים היוצרים יחד את הסביבה האקולוגית של חלל הפה (Oral Micro Biome). הפה הוא השוער של מערכת העיכול כולה, המשמשת כבית לרוב המערכת החיסונית שלנו (אם כבר מדברים על קשר ברור בין הפה לגוף!).
במאמרים הבאים אעמיק אל נבכי העולם המיקרוביאלי המרתק המתקיים בפינו, אך כדי שנוכל לפשט את הדברים במסגרת מאמר זה, זני החיידקים השונים היוצרים יחד את הסביבה האקולוגית בחלל הפה שלנו (ולמעשה את כלל הסביבה האקולוגית האנושית) נחלקים, כללית, לשלוש קבוצות: חיידקים סימביוטיים (טובים), חיידקים קומנסאליים ("מלווי אדם" – עיקר הקהילה) וחיידקים פתוגניים (גורמי מחלות).
כאן בדיוק קבור הכלב… החיידקים עוברים מקבוצה לקבוצה כתלות בשאלה מי מנצח או נמצא ביתרון במשחק בכל רגע נתון.
לדוגמה הזו מתאימה אנלוגיה מאירוע ספורטיבי. האם צפיתם אי פעם בתחרות כלשהי בה לא היה חשוב לכם מי ינצח? אם כן, באותו שלב אתם הייתם למעשה צופים "קומנסאליים". בשלב כלשהו במהלך המשחק, רובנו מתחילים לתמוך בקבוצה המובילה/הנמצאת ביתרון. זוהי התרחשות טבעית לחלוטין וככל הנראה אנו "בנויים" לפעול כך.
באופן זה בדיוק, החיידקים הקומנסאליים הנמצאים בסביבה האקולוגית שבפינו אינם "בעד" או "נגד" הבריאות של הגוף המארח אותם (כלומר אתם ואני). אבל, וזה "אבל" גדול במקרה זה, ברגע שנראה שצד אחד משיג יתרון במשחק, יותר ויותר חיידקים קומנסאליים עוברים לצד "המוביל". במשחק של בריאות הפה, תופעה זו עלולה לגרום להאצה של הגלישה לקראת בעיה בבריאות הפה שלנו. זה נכון במיוחד בתקופות של מתח מוגבר לגביו הוכיחו מחקרים, שוב ושוב, שהוא מהווה גורם עיקרי בשיבוש האיזון הבריא ושהוא עלול לחולל התדרדרות מהירה בבריאות הפה שלנו.
במסגרת השיח המדעי, כאשר האיזון במשחק מופר, המצב הזה נקרא Dysbiosis (לאלה מכם שמתעניינים במקורן של מילים, משמעות המושג Dysbiosis היא, מילולית, "חיים לא בריאים"). המצב המאוזן הרצוי נקרא בלשון המדע Homeostasis ("מצב דומה" או "שיווי משקל").
החדשות הטובות הן שהחיים שואפים לאיזון, וביכולתנו לסייע רבות לתמיכה באיזון שיגרום לכולם "לשחק יפה ביחד" ויעזור לנו לשמור על בריאות פה מיטבית.
להבין את הפלאק…
כולנו למדנו לחשוב על הפלאק כעל "האנשים הרעים" ועל עצמנו כעל "האנשים הטובים".
עם זאת, לאחר שהכרתם את הסביבה האקולוגית בפה שלכם, ודאי נוכחתם לדעת שהדגם הפשטני הזה של טובים מול רעים אינו תומך במציאות החיים כפי שהיא, שלא לדבר על כך שהדגם הפשטני הזה גורם לנו למתח כרוני מכיוון שאין באפשרותנו לעצור את היווצרות הפלאק בפה – וגם אין אנו מעוניינים בכך.
לפני שתשליכו את המגבת לתוך זירת האגרוף כאות לכניעה, המשיכו לקרוא מכיוון שאנחנו יכולים לסייע רבות, לתמוך בטבע ולהוביל אותו לקראת סיום בריא ושמח.
להבין את מחזור החיים של מושבת פלאק…
בספרות, הפלאק נקרא Biofilm (ביופילם – שכבה חיה). ביופילמים הם כפרים או מושבות של זנים רבים ושונים של חיידקים. לא כל הביופילמים נולדים זהים. חלקם תורמים לבריאות ואחרים גורמים למחלות. למעשה, ביופילמים עוברים מספר שלבים מוגדרים שאותם אנחנו יכולים לייחס למחזור החיים של מושבת הביופילם. אתם תזהו, מן הסתם, אחדים מהשמות של הדמויות במחזור החיים הזה.
אנו רואים את מחזור החיים הזה כרצף או, אם תרצו, כספקטרום המשתרע בין מצב של אפס פלאק למצב של פלאק מבוסס היטב.
בשלב ההתחלתי, הרוק שלנו פועל על זגוגית השן (Enamel) ויוצר קרומית (Pellicle), שכבת-מגן חלבונית הנוצרת על השיניים שלנו תוך דקות לאחר שניקינו אותן .
לאחר שהקרומית נוצרה, חיידקים אוהבי-חמצן (אירוביים) נצמדים אליה. המאפיינים של הביופילם הזה הם שהחיידקים שהוא מכיל אוהבים חמצן והביופילם עצמו דק ואינו דביק. החיידקים אוהבי החמצן הללו הם, על פי רוב, חיידקים סימביוטיים "טובים" או חיידקים קומנסאליים (ניטראליים). ככל שהזמן חולף ואנו מתקדמים ברצף של מחזור החיים של מושבת פלאק, אנו מגלים שחיידקים אחרים מתחילים להיצמד לביופילם המוקדם, הדק. חלק מן החיידקים הללו מפיקים אנזים דביק המעבה את הביופילם ומאפשר לזנים מגוונים יותר להצטרף למושבה.
כאשר הביופילם מתעבה והופך לדביק יותר מתחיל להתרחש שינוי חשוב. כמות החמצן שיכולה לחדור לתוך הביופילם פוחתת.