האם צחצוח שיניים במשחת שיניים שחורה המכילה פחם פעיל יכול, בניגוד לאינטואיציה, דווקא להלבין שיניים? האם צחצוח שיניים "שחור" יעניק לנו חיוך צחור?
מה קובע את צבע השיניים?
צבע השיניים שלנו הוא למעשה השתקפות של שכבת השן הפנימית – הדנטין, יחד עם עובי, שקיפות וצבע השכבה החיצונית – האמייל.
תהיתם פעם למה הניבים שלכם "צהובים" יותר משאר השיניים הקדמיות? זה לא רק אתם. הסיבה היא, ששכבת הדנטין בניבים עבה יותר, ולכן ההשתקפות שלה דרך האמייל מניבה צבע צהוב יותר.
מעבר לצבע הבסיסי של השן, לעיתים קיימת הכתמה מובנית (פנימית) בשן וכן יכולה להיגרם הכתמה חיצונית הניתנת להסרה (כתמי עישון, קפה, תה ועוד). לפני שניגשים להלבנת שיניים, יש ראשית לבצע ניקוי יסודי של השיניים אצל שיננית, ולטפל בכתמים ובשינויי צבע בהתאם לטיבם. למי שיש "סתימות", כתרים או ציפויי חרסינה קדמיים, חשוב להבין שצבעם לא ישתנה בביצוע הלבנה.
האינטרנט מלא בעצות של "עשה זאת בעצמך" להלבנת שיניים – תותים, בננות, תפוחים, פחם פעיל – הכל הולך, ובזול. חיפוש ביוטיוב ל"שיטות להלבנת שיניים בבית" יניב למעלה מ11,000 תוצאות. אבל מה מכל זה באמת עובד?
פחם פעיל – לא על המנגל לבדו
חלק מהעצות למשחת שיניים מלבינה תוצרת בית ממליצות על שימוש בפחם פעיל כחומר הלבנה. אבל מה זה פחם פעיל ואיך הוא שונה מפחם "רגיל"?
פחם מיוצר לרוב מעץ או חומר צמחי אחר. כדי להפכו ל"פעיל" יש להפעיל עליו טמפ' גבוהה וכן גז או חומר משפעל אחר שמגדיל את שטח הפנים שלו והופך אותו "פורוטי", כלומר מלא נקבוביות שיכולות "לשאוב" מהסביבה רעלנים, גזים ועוד. למעשה, הפחם "מושך", כמו מגנט, את אותם חומרים לא רצויים ומאכסן אותם בתוך אותן נקבוביות, מה שמשאיר את הסביבה שלו נקייה.
בשנות ה1900 המוקדמות ארגון הבריאות העולמי הגדיר את הפחם הפעיל כ"תרופה הכרחית לטיפול בהרעלה ומינון יתר". היום, הפופולריות של הפחם הפעיל שוב עולה, והפעם כשיטת ניקוי טבעית לטוקסינים ולכימיקלים. כמו כן, הפחם משמש לטיפול והפחתת גזים של המעי, הורדת כולסטרול, מניעת חמרמורות וטיפול בבעיות מרה בזמן הריון. השימוש שלו פופולרי גם לשם פעולות של "ניקוי פנימי", ירידה במשקל, שמירה על בריאות העור וכמובן – הלבנת שיניים.
הלבנת שיניים ביתית – עשה זאת בעצמך?
האם משחת שיניים ביתית מבוססת פחם יכולה, באופן בטוח, לגרום להלבנת שיניים? התשובה היא- שאין תשובה. אין מחקרים שמראים אפקטיביות של פחם לצורך הלבנת שיניים. הדאגה ממוצרים שאנחנו מכינים בבית ולא נבדקו במעבדה מעולם, היא שלא ניתן לדעת עד כמה בטוח ויעיל השימוש בהם לחומר השן ולרקמת החניכיים. אנחנו יודעים שפחם פעיל הוא יעיל ובטוח בסילוק רעלים כאשר הוא מגיע בטבליה לבליעה, אך מה קורה כאשר מרסקים את אותה טבליה, מערבבים עם מים ומצחצחים עם המשחה שנוצרת? עד כמה היא שוחקת את השיניים? הרבה פעמים כשנסיינים רוצים להראות ששיטה שהם המציאו עובדת וגם חוסכת כסף, הם מצחצחים במרץ זמן ארוך לפני המצלמה – עובדה זו לבד יכולה להסביר את השיפור במראה השיניים שאנחנו רואים מיד אחרי. כמו כן, פעמים רבות נעזרים גם בתוכנות לעריכת תמונות שעוזרות להציג שיפור שלא באמת קיים.
מה שאנחנו כן יודעים – נכון לרגע כתיבת המאמר, הוא שיש כרגע משחת שיניים אחת בלבד בשוק המכילה פחם פעיל, שיעילותה נבדקה להלבנה והסרת כתמים. המשחה נקראת black is white toothpaste (Curaprox Inc.) והיא נמכרת בארה"ב ובאירופה במחיר של כ30 דולר לשפופרת. אפקט ההלבנה שהיא מציגה הוא תוצאה של שימוש בגוון כחול שצובע את השיניים ומשנה את השתקפות האור מהן, כך שהן אכן נראות לבנות יותר. מה שמבדיל אותה ממשחות שיניים ביתיות, היא כמות הפלואוריד שהיא מכילה (950 ppm) וחלקיקי נאנו של הידרוקיסאפטיט (nHAA). מחקרים הראו תחת מיקרוסקופ אלקטרונים יכולת תיקון של האמייל על ידי חלקיקי ההידרוקסיאפטיט. כמו כן, יש לה מקדם שחיקה נמוך יחסית למשחות שיניים אחרות (RDA 59 לעומת 70-90 במשחות שיניים מסחריות) והיא לא מכילה פאראבנים או SLS.
כלומר, שימוש במשחת שיניים מבוססת פחם יכול לסייע בהסרת כתמים, אך לא באמת בהלבנת צבע השן. כדאי לבחור משחה שיש לה יתרונות נוספים ומוכחים בשמירה על בריאות השיניים, ובכל מקרה – אל תאמינו לכל מה שאתם רואים באינטרנט.
מעוניינים ללמוד יותר על גישות טיפול טבעיות ברפואת שיניים? לחץ כאן
סתימות "אפורות", או בשמן המקצועי – שחזורי אמלגם דנטלי – נמצאות בשימוש נרחב מזה כ150 שנים. האמלגם הוא סגסוגת המכילה 50% כספית, וכן מתכות נוספות כגון כסף, בדיל, נחושת ואבץ. היום ידוע שסתימות אמלגם מהווים את מקור החשיפה המתמשך העיקר לכספית עבור האוכלוסייה הכללית, והדאגה מנושא זה עולה. כספית היא יסוד רעיל ונוירו-טוקסי, שאיבר המטרה העיקרי בו הוא פוגע היא מערכת העצבים המרכזית. הכספית פוגעת גם בכליות, במערכת הנשימה ומערכת הדם. בשל רעילות הכספית, היא הוגבלה או נאסרה לשימוש במספר מדינות, ביניהן שוויץ, גרמניה, אוסטריה, הולנד, איטליה, צרפת וקנדה. כמו כן, ארגון הבריאות העולמי (WHO) שם לו למטרה למגר את השימוש הרפואי בכל המוצרים המכילים כספית ולהורות על תכנית כלל עולמית להוציא את האמלגם הדנטלי בהדרגה מכלל שימוש.
כמות הכספית המשתחררת משחזורי אמלגם משתנה בהתאם למספר השחזורים, גודלם והרכב האמלגם. גירויים מקומיים כגון צחצוח, שחיקת שיניים ולעיסה יכולים להגביר את שחרור אדי הכספית מהשחזור.
WiFi היא טכנולוגיה לקישור מקומי של רשתות מחשבים, הקיימת כיום כמעט בכל בית פרטי, כמו גם באיזורים ציבוריים כגון בתי ספר ובתי חולים. העלות הנמוכה של מכשירי הראוטר האלחוטיים יחד עם נוחות השימוש בהם גרמה לעלייה חדה בתפוצתם. יחד עם זאת, עולה דאגה לבריאות הציבור עקב פוטנציאל לנזקים הנגרמים מחשיפה לקרינה לא מייננת ממכשירים אלה.
מחקר שפורסם בשנה שעברה בדק מה קורה כאשר חושפים שיניים עם שחזורי אמלגם לקרינה אלחוטית הנפלטת ממכשירי ראוטר. לצורך כך, הם השתמשו בשיניים שנעקרו, וביצעו בהם שחזורי אמלגם בגודל אחיד ובהתאם להוראות הכנה של חומר השחזור על ידי היצרן. לאחר מכן נשמרו השיניים בתמיסת סליין בטמפרטורת הגוף למשך 14 יום (הוכח שבמהלך תקופה זו שחרור הכספית מהאמלגם פוחת בהדרגה ומתייצב לרמה קבועה החל מיום 14). השיניים אז הועברו למבחנות המכילות חומר דמוי רוק ועברו חשיפה לקרינה בתדרי רדיו הנפלטת ממכשיר ראוטר ביתי סטנדרטי 2.4 GHz למשך 20 דקות, במרחק קבוע של 30 ס"מ. במהלך הניסוי בוצעה העברת מידע בין הראוטר למחשב אלחוטי שהונח במרחק 20 מטרים מהראוטר. קבוצת ביקורת של שיניים שלא עברו חשיפה לקרינה זו נשמרה מחוץ לחדר הניסוי. לאחר מכן, נבדקו ההבדלים ברמות הכספית שהשתחרר לנוזל דמוי הרוק. התוצאות הראו שריכוז הכספית שהשתחררה לנוזל היה גבוה פי 2 (!) בקבוצת השיניים שנחשפו לקרינה מהWiFi לעומת קבוצת הביקורת. ההבדלים היו מובהקים סטטיסטית. מחקר זה מצטרף לשורה של מחקרים שבדקו שחרור כספית משחזורי אמלגם לאחר חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים ממקורות שונים – טלפונים סלולריים, מכשירי MRI – ומצאו ממצאים דומים.
אמנם יש לזכור שמדובר על מחקר בודד שלא ניתן להסיק ממנו מסקנות חד משמעיות, אך אין ספק שהוא מעלה תהיות רבות המצטרפות לטיעונים הרבים הקיימים נגד השימוש באמלגם ברפואת שיניים. בוועידה של מוסדות האיחוד שהתקיימה בסוף השנה שעברה בבריסל, הוחלט לאסור בחוק שימוש באמלגם בילדים עד גיל 15 ובנשים הרות ומניקות. החלטה זו היא חלק מתכנית רחבה יותר למגר לחלוטין את השימוש באמלגם ברפואת שיניים בכל מדינות אירופה, בהתאם להחלטת ארגון הבריאות העולמי ובהמשך להתחייבות 140 מדינות לנושא זה בכנס (Minamata (2013.
לקריאה נוספת אודות סתימות אמלגם וכספית וכיצד ניתן להחליפן בצורה בטוחה, לחץ כאן.
"הסערה המושלמת" מאפשרת לחיידקים מסוימים לנצל את ההזדמנות ולהשתלט על הפלורה שבפה שלנו. כזכור לכם מהפוסט "האם אתם מוכנים לצאת למסע הרפתקאות", לא כל החיידקים רעים, ומטרת שמירה על בריאות חלל הפה היא לא לנסות לחטא אותו (לעולם לא נצליח), אלא להגיע לאיזון נכון של הסביבה האקולוגית בפינו. אז איך עושים את זה? איך מעודדים חיידקים מועילים ומדכאים את החיידקים המזיקים? המשיכו לקרוא.
החטיף המתוק… מה קורה כשאוכלים ממתק?
כאשר אנחנו אוכלים או שותים כל דבר המכיל סוכר או פחמימה, רמת הpH בפינו יורדת באופן מיידי מ-7 לסביבות 5.5-5. אצל חלקנו, הנטייה לחומציות אף גדולה יותר, הpH יכול להיות נמוך מערכים אלה. הירידה בpH נמשכת בין 30 דקות לשעתיים. מכירים את הגרף מהפרסומת של אורביט? אז זה.
תזכורת קצרה אודות pH
pH היא מידת החומציות או הבסיסיות של נוזלים. טווח הpH נע בין 1 (חומצי ביותר) ל14 (בסיסי ביותר). למים טהורים יש pH נייטרלי של 7. פחות מזה – הנוזל יהיה חומצי, ויותר מזה – הוא יהיה בסיסי. כשpH הרוק שלנו יורד מ-7 ל-6, הוא למעשה פי 10 (!) יותר חומצי.
תחילת התמוססות המינרלים של השן מתרחשת בpH של 5.5.
חזרה לממתקים
אמנם pH ברמה 5-5.5 הוא חומצי, הוא כשלעצמו לא מחריב את האמייל כל כך מהר. נכון, הוא גורם להתמוססות המינרלים של השן, אבל לרוק המדהים שלנו יכולת לנטרל במהירות את הסביבה החומצית, והוא עושה זאת תוך 30-120 דקות מרגע אכילת הממתק. כלומר, הוא זה שמווסת חזרה את החומציות לרמה הנורמלית.
רוב החיידקים לא אוהבים את הירידה הפתאומית ברמת החומציות המתרחשת לאחר האכילה, קשה להם לתפקד בpH חומצי והמטבוליזם שלהם נעצר. אבל – חיידק העששת, הלא הוא הStrep. Mutans, כפי שלמדנו במאמר הקודם, דווקא נהנה מאוד מהחומציות הזו ומשגשג בה.
אז מה הלאה? חשיפה חוזרת של הפה לסוכר גורמת לירידה בחומציות שגורמת לשגשוג חיידקי עששת, שהולכים ומשתלטים על איזורים מסוימים על השיניים שלנו. האם זו הדרך "לנצח על הסימפוניה שבפינו"? וודאי שלא.
הרוק המושיע
הרוק שלנו מציל אותנו כל הזמן מרמות הpH הנמוכות שמופיעות לאחר אכילה. למעשה, הרוק שלנו מונע עששת ביותר מדרך אחת:
מנגנון אחד, הוא וויסות החומציות במה שנראה כמו "מירוץ שליחים". מערכת אחת מעלה את הpH לנקודה מסוימת, ומעבירה את השרביט למערכת אחרת להמשיך במשימה וכן הלאה. חלק מהוויסות נעשה באמצעות מינרלים, חלק מסתמך על החלבונים שברוק. במאמץ משותף זה של כל מרכיבי הרוק, המערכת שלנו מנטרלת את החומציות מהר ככל הניתן כדי להחזיר את הpH לרמה שתעודד רה-מינרלזציה ולא דה-מינרליזציה.
מנגנון שני של הרוק שעוזר לנו במניעת עששת, הוא יכולת השטיפה שלו, מה שנקרא "oral clearance". הוא שוטף את שאריות המזון, החומצות וחלק מהחיידקים אל מחוץ הפה. אולי לא תאהבו לשמוע את זה, אבל כך אנחנו אוכלים הרבה מהחיידקים שבפינו, כל יום.
העובדה היא, שאנחנו מייצרים קרוב לליטר רוק ביום, מה שמראה לכם שתהליך השטיפה של חלל הפה קורה כל הזמן, מבלי שאנו שמים לב לכך. וזו דרך מצוינת של הרוק לעצור ולמנוע תהליכים שגורמים נזק לשיניים שלנו.
איך טעמים מתוקים משפיעים על ייצור רוק?
אז אם הרוק עוזר לנו גם בוויסות החומציות וגם בשטיפה של חלל הפה, איך מגבירים את הייצור שלו? פה קבור הכלב.
הגוף שלנו מפיק רוק בהתבסס על גירוי – פעם אחת מפעולת הלעיסה (זו אחת הסיבות שמומלץ לאכול מסטיק ללא סוכר, ובמיוחד מסטיק קסיליטול, לאחר האוכל), ופעם שניה – באופן לא מודע, מחוש הטעם. מחקר בדק איזה טעם גורם להפרשת הכי הרבה רוק – מלוח, מתוק או חמוץ.
ניחשתם נכון – הטעם המתוק גורם להכי פחות הפרשת רוק.
הגיוני לחשוב, שמזונות חמוצים גורמים לא רק לשפתיים שלנו להתכווץ, אלא גם להפרשת הרוק להיות גדולה פי כמה מאשר לאחר אכילת מתוק. זאת משום שמזונות חמוצים מכילים חומצה, ולכן הגוף שלנו מתוכנת לווסת את החומצה הזו בעזרת הרוק. אבל, לאחר אכילת מתוק, במיוחד כאשר הפעולה הזו נעשית באופן מאוד שגרתי, מנגנון הפרשת הרוק שלנו לא מספיק יעיל כדי לעצור את הנזק.
אז איך עוצרים את הנזק? פתרונות.
הנה כמה דרכים פשוטות שיעזרו לכם לעצור את החומצות מלהרוס את השיניים שלכם. חוץ מלהפסיק לאכול ממתקים, כמובן:
- שטפו את חלל הפה במים. שטיפה נמרצת של חלל הפה במים לאחר אכילה מעודדת את אפקט השטיפה, בדומה לפעולה של הרוק.
- עוד יותר טוב – לגמו, שטפו, בלעו וחזרו. שטיפה חוזרת במים פושרים תעזור לווסת את הpH של חלל הפה, שכן המים הם ניטרלים ברמת החומציות שלהם. כך יהיה פחות זמן ל Mutans לבסס את עצמו כחיידק השולט בפלורה שלכם. נסו לשטוף בעוצמה, תוך סילוק כמה שיותר פלאק מבין השיניים, מה שימנע ממנו להיות חומצי יותר עם הזמן.
- תרגלו את הרוק שלכם. כן, אפשר לגרות הפרשת רוק ו"לאמן" את היכולת הזו כדי להשתפר בה. זה חשוב במיוחד אם אתם לוקחים תרופות שפוגעות בהפרשת הרוק.
- חכו – אל תצחצחו מיד אחרי האוכל. זכרו שהאכילה גורמת לחומציות, והחומציות גורמת למינרלים להתחיל להיפרד מפני שטח השן כך שהוא נהיה "רך" יותר ופגיע בתחילה. תנו לפה שלכם הזדמנות לווסת את החומציות לפני שתצחצחו, אחרת תסירו בצחצוח שכבה יפה של אמייל.
- שתו הרבה מים. שתייה מרובה עוזרת לתהליך ייצור הרוק.
- לעסו מסטיקים ללא סוכר. פעולת הלעיסה מגבירה את ייצור הרוק.
ועכשיו שהבנו את זה, נוכל לדון בהמשך בנושא דרכים לעידוד רה-מינרלזיציה ובנייה מחדש של השיניים שלנו. מקווים שתובנות אלו יובילו אתכם בדרך לחיים נטולי עששת! (:
השורה התחתונה היא: חורים בשיניים נוצרים כאשר חומצה (בעיקר חומצה לקטית) תוקפת את המינרלים של השן (גבישים של סידן ופוספט), ולאורך זמן גורמת להתמוססותם אל נוזל הרוק.
אולם, על מנת לקבל הבנה מלאה יותר של התהליך וכיצד לעצור אותו, עלינו להבין את הרכב ומבנה המינרלים המרכיבים את השן.
האם זכורה לכם האנלוגיה מהמאמר הקודם, של משחק משיכת החבל?
במאמר זה נתמקד באנלוגיה אחרת; ניתן לדמות את מבנה השיניים למבנה של חלת דבש. אמנם התחושה היא שפני השטח של השן חלקות מאוד, אבל ברמה המיקרוסקופית, בדומה למבנה של חלת דבש, לשן מבנה של חרירים מרובים, כאשר כל חריר מוקף ברקמה קשה. ואילו בשונה מחלת הדבש, בה רוב המבנה הוא אוורירי ויש מעט חומר קשיח (על מנת שהחורים יוכלו להתמלא בדבש), בשינינו ישנם בעיקר קריסטלים של מינרלים הבנויים בצורה צפופה במבנה הנקרא מטריקס, וקיימים חרירים קטנים מרובים הפזורים בכל המטריקס.
אותם קריסטלים המרכיבים את השן הם בעלי מבנה מאורך דמוי מקל, וכאשר מתחיל תהליך התמוססותם, הוא מתקדם פנימה לאורך אותם מבנים דמויי מקלות.
ממה עשויות השיניים שלנו?
הרכב השיניים שלנו הוא 86% מינרלים, 2% חלבון ו12% מים.
הגביש המינרלי העיקרי ממנו בנוי המטריקס המרכיב את שינינו נקרא "הידרוקסיאפטיט "Hydroxyapatite – (או בקיצור HA). כל גביש כזה של HA בנוי מ-10 אטומים של סידן ו-6 אטומים של פוספט, המסודרים במבנה צפוף וגבישי יחד עם אטומים של חמצן ומימן (למתעניינים ולמתגעגעים לשיעורי כימיה – הנוסחה הכימית היא
Ca10(PO4)6(OH)2. מינרלים נוספים יכולים לשחק תפקיד במבנה הגביש, כגון פחמן, סודיום ופלואוריד.
איך אנחנו "מאבדים" מינרלים משינינו?
סידן ופוספט מתמוססים משינינו בחשיפה לחומצה. מאיפה מגיעה חומצה לשינינו? מ-2 מקורות עיקריים:
מזון או שתייה חומצית (למשל – משקאות מוגזים, לימון, סוכריות חמוצות ועוד( וכן מ"חיידקים רעים" הנמצאים בפה שלנו, שיוצרים חומצה וקשורים למחלת העששת. לא משנה מה מקור החשיפה לחומצה, התוצאה היא זהה – התמוססות של הקריסטלים היוצרים את מבנה השן.
איך נוצרים "חורים" בשיניים?
על מנת להבין את תהליך היווצרות החורים, נסטה רגע מהדרך ונדבר על מחלות חניכיים:
חיידקים אוהבים להתיישב ולהתרבות בתוך "כיסי" החניכיים (איזור החניכיים הצמוד לשן יוצר מעין צורת כיס, שבו קל לשאריות מזון וחיידקים להצטבר). הסיבה היא, שמבנה הכיס מאפשר להם להסתתר ולא להיות חשופים לסיבי המברשת, אשר מתקשה להגיע לשם כחלק משגרת הצחצוח. הרי אם היו החיידקים מנסים להזיק לנו "באוויר הפתוח", הרי שהיינו עולים עליהם בקלות יותר ומפריעים להם לעשות זאת. באופן לא מפתיע, החיידקים הגורמים לחורים בשיניים מתנהגים בצורה דומה.
"חורים" מתפתחים מתחת לפני השטח
בתוך הפה, סוגים מסויימים של חיידקים, בעיקר Streptococcus Mutans הם אלו שגורמים לבריחת המינרלים מהשן, משום שהם מפרישים חומצה לקטית. כאמור, חומצה גורמת להתמוססות הקריסטלים ולהלן – חור בשן.
אבל אותם חיידקים לא מפוזרים באופן אקראי על פני שטח השן, אלא מצטברים בקבוצות גדולות ויוצרים לאורך זמן, יחד עם שאריות מזון ולכלוך, מצבור דביק הנקרא "פלאק". ככל שאנחנו נוטים לפספס באופן שגרתי את אותם איזורים במהלך נקיון חלל הפה, כך הפלאק, שנותר במקום, הולך ומתבגר. כאשר הפלאק המכיל המון חיידקים יוצרי חומצה מתבגר, רמת החומציות הנשמרת מתחת לכל אותם שכבות של לכלוך דביק היא גבוהה ביותר, כך שהיא גורמת ליותר נזק. בנוסף, החומצה נשארת "כלואה" מתחת לפלאק כך שהיא באה במגע עם השן יותר זמן. כאשר המינרלים "נמסים" ועוזבים את פני השטח, מתאר השטח משתנה ומפנה יותר מקום לחיידקים. חיידקי הs. Mutans מנסים להתקדם דרך חרירים קטנים בפני השטח, כמעין מכרות של כורי פחם. אותם חרירים יוצרים לאורך השן מבנים דמויי מקלות בכיוון מרכז השן, כפי שהוסבר בתחילת הפרק. למעשה, כך תהליך ההרס של החיידקים מתקדם ממש מתחת לפני השטח, תחת כיסוי השכבה החיצונית (האמייל), ורוב התהליך אינו נראה לעין. בשלב זה, הרוק לא מגיע לאיזורי ההרס החבויים ולכן הוא לא מצליח לגרום לרה-מינרליזציה של האיזורים הנגועים.
מפתח לעצירת ה"חורים" בשיניים
כנופיית החיידקים, המתחפרת מתחת לפני השטח, עדיין צריכה לאכול. לכן, הם מקפידים לשמור על מעבר צר (מעין מנהרה) המגיע עד לפני השטח, כדי לאפשר אספקת מזון לעובדים. העבודה המתבצעת מתחת לפני השטח – להזכירכם – גורמת להרס ורקבון של רקמת השן. מבחוץ, למרות התיאור הדרמטי של בריחת המינרלים, לא בהכרח נראה דבר. לעיתים, בשלב זה נראה סימן לבן ולא מרשים על השן שנקרא "white spot lesion" – זהו דגל אדום שמסמן איזור שבו הופר האיזון ומתחיל תהליך היווצרות חור. אם תהליך זה ימשך מספיק זמן, ונבחרת הדה-מינרלזיציה תנצח במשחק משיכת החבל, לבסוף נראה קריסה של מבנה חלת הדבש והיווצרות חור ממשי.
אולם, אל ייאוש – גם כאשר החור כבר נוצר, כל עוד הוא נשאר בגבולות השכבה החיצונית של השן, עדיין אפשר לגרום לרה-מינרליזציה שלו. בכל זאת מתאר האיזור הנגוע לא יראה "בריא" והחור לא יחזור ויתמלא מחדש, אבל אפשר לעצור את התקדמות התהליך ולחזק את רקמת השן שנותרה באיזור הנגוע, כך שהיא תהפוך עמידה יותר להתקפות החומצה הבאות.
חכו לכתבה השלישית בסדרה, שתצא בקרוב, ובה נחבר את כל חלקי הפאזל ונבין אין לעצור התפתחות חורים בשיניים ולהחזיר את הגלגל לאחור (:
איך תרגישו אם רופא השיניים יציע לכם סוכריה בסוף הטיפול?
לרוב סוכריות ומסטיקים נתפסים אצלנו כדברים שאינם בריאים לשיניים ושכדאי להימנע מהם. אולם, היום ישנם ממתקים שלא רק שאינם גורמים לנזק, אלא ממש עוזרים לנו להילחם בחיידקים שבחלל הפה ובמחלת העששת (חורים בשיניים).
סוד הקסם של אותם ממתקים הוא בסוכר, או למעשה – תחליף הסוכר הטבעי שיש בהם. הוא נקרא "קסיליטול" והוא מוצר טבעי הנמצא בפירות יער, קליפות עץ, פירות, ירקות וקלחי תירס, ואפילו מיוצר באופן טבעי בגופנו בכמויות קטנות מדי יום. מה שמייחד אותו הוא, שבניגוד לסוכר, המזין את החיידקים ומעודד אותם להתרבות ולייצר חומצה אשר פוגעת בשיניים (ויוצרת "חורים"), הקסיליטול למעשה משבש את מעגל האנרגיה של החיידקים וכך עוצר את פעולתם: מכיוון שהבקטריות הנמצאות בחלל הפה אינן מעכלות את הקסיליטול, הן מתקשות להתרבות ולייצר חומצה, וכמות הבקטריות המייצרות חומצה יכול לרדת ב 90%. בנוסף, אחרי צריכת קסיליטול, הבקטריות אינן נדבקות לפני השטח של השן, כך שפחות פלאק ואבנית מצטברים על השן, מה שעשוי למנוע גם בעיות חניכיים. פעולת הלעיסה מגבירה את הפרשת הרוק, ובשילוב עם הקסיליטול יוצרת רוק בסיסי יותר, שמגן על זגוגית השן (אמייל) באופן טבעי ועוזר לתקן פגמים התחלתיים בה.
הקסיליטול נותן טעם מתוק וטעים כאשר מוסיפים אותו למזון, ואפשר אפילו לאפות ולבשל איתו (ביחס של 1:1), שכן הוא אינו מתפרק בחום. למרות זאת, הגוף אינו מזהה אותו כסוכר, והוא יכול לשמש כתחליף סוכר מצוין עבור חולי סכרת ועבור אנשים המנסים לרזות, שכן הערך הקלורי שלו נמוך ב40% מזה של הסוכר הרגיל ויש בו 75% פחות פחמימות. הוא נספג ומעובד על ידי הגוף באיטיות ולכן המדד הגליקמי שלו נמוך והוא גורם לשינויים מינוריים ברמות האינסולין.
נשמע טוב מדי? תוהים מדוע הקסיליטול לא מחליף את כל שאר תחליפי הסוכר הקיימים היום בשוק? צודקים. התשובה פשוטה – הקסיליטול יקר יותר ממתיקים אחרים, ופעמים רבות השימוש בו אינו כלכלי ליצרן. יחד עם זאת, חשוב לדעת שהוא טבעי לחלוטין ובטוח לשימוש, ואף זכה לדירוג הבטוח ביותר עבור תוסף מזון מארגון הבריאות העולמי. הוא כל כך בטוח, שהוא אפילו מומלץ לשימוש עבור נשים בהריון ונשים מניקות ומשפיע לטובה גם על שיני התינוק!
איך זה קורה?
העובר הנמצא בחלל הבטן חי למעשה בסביבה (כמעט) סטרילית. רק אחרי שהוא יוצא לאוויר העולם ובמהלך שנות חייו הראשונות, חיידקי עששת מתחילים לאכלס את חלל הפה שלו. אנשים רבים לא יודעים, שאוכלוסיית החיידקים של חלל הפה של התינוק מגיעים למעשה מהאם, או יותר נכון – מהרוק של האם, שעובר לתינוק דרך נשיקות, שימוש בכלי אוכל משותפים, נשיפה על מזון, ניקוי מוצץ על ידי הכנסתו לפה האם ועוד. לכן, ככל שהאם תקפיד על אוכלוסיית חיידקים "טובה" יותר ו"עששתית" פחות, כך היא תקטין את סיכוייו של ילדה לסבול מחורים בשיניו בעתיד. וכפי שכבר הוסבר, קסיליטול עושה בדיוק את זה. הוכח גם ששימוש בו בילדים מתחת לגיל 12 עשוי להשפיע לטובה על בריאות הפה של אותם ילדים לטווח הרחוק. מובן, שעל מנת להגביר את יעילות הפעילות האנטי-עששתית של מוצרים המכילים קסיליטול, יש להקפיד גם על מינון ושימוש יומיומי. למשל – ההמלצה עבור מסטיקים המכילים קסיליטול היא 2 טבליות 3-5 פעמים ביום עבור מבוגרים וטבליה אחת 3-5 פעמים ביום עבור ילדים (10-40 גרם ליום). כדאי להשתמש במסטיקים או סוכריות המכילים קסיליטול מיד לאחר האוכל.
עובדות מעניינות על קסיליטול
- הקסיליטול התגלה ב-1900 ונכנס לשימוש בתעשיית המזון בשנות ה-60 של המאה הקודמת
- מגלה הקסיליטול, כימאי גרמני בשם הרמן אמיל פישר, זכה בפרס נובל על עבודתו בסינתזת סוכר ופורין
- הקסיליטול רעיל לכלבים
- מחקר שנעשה בפינלנד מצא כי שימוש יומיומי ב-8 גרם קסיליטול דרך הפה מונע כ 40% מדלקות האוזניים
- באירופה נעשה שימוש בקסיליטול בטיפול בלחץ תוך עיני ומניעת גלאוקומה
- שימוש יומיומי בספריי לפתיחת תעלות האף, המכיל קסיליטול, יוריד באופן משמעותי את תדירות הזיהומים הנשימתיים, יבטיח נשימה חלקה ויסייע גם בטיפול בסינוסיטיס
- ייצור מסחרי של קסיליטול מקלחי תירס מתרחש בסין, ואילו במדינות אירופה, ארה"ב (וגם בסין) החומר מופק מקליפות עץ
מסטיקים וסוכריות קסיליטול של חברת MIRADENT ניתן להשיג במרפאתנו באופן בלעדי.
מולקולה חשובה שיכולה להאט את ההזדקנות ולהשאיר אותנו בריאים – הגלוטתיון. מדובר במולקולת קסם שעומדת בראש 'הקרבות' ברדיקלים החופשיים, מחזקת ומתחזקת את המערכת החיסונית להלחם בזיהומים ובסרטן ומקלה על הכבד בניקוי רעלים. לשמחתנו, הגוף שלנו מייצר גלוטתיון; לצערנו, תזונה לקויה, זיהום אוויר, רעלים, מתח, טראומה, הזדקנות, זיהומים, קרינה ותרופות מרוקנים את מלאי הגלוטתיון.
במחקרים שנערכו במשך יותר עשר שנים בחולים עם מחלות כרוניות כמו מחלות לב, סרטן, דלקות כרוניות, מחלות אוטואימוניות, תסמונת עייפות כרונית, דלקות פרקים, אסטמה, סכרת, מחלות כליה וכבד, אוטיזם, אלצהיימר ועוד התגלה מכנה משותף – חסר חמור בגלוטתיון. בהתחלה זה נראה כמו ממצא מקרי, אבל במשך השנים התברר שהיכולת שלנו לייצר ולשמור על רמה גבוהה של למניעת מחלות ושמירה על בריאות וביצועים אופטימליים.
מהו הגלוטתיון?
הגלוטתיון הוא מולקולה פשוטה מאוד המיוצרת באופן טבעי בגוף. מדובר בשלושה אבני יסוד בבניית חלבון או חומצות אמינו – ציסטאין, גליצין וגלוטמין.
סוד כוחו הוא בקבוצות הכימיות הגופריתית(SH) שהוא מכיל. הגופרית היא מולקולה דביקה, בעלת ריח לא נעים. היא מתנהגת כמו מקל דביק המשמש למיגור זבובים וחרקים; כל הדברים הרעים בגוף נדבקים אליה, כולל רדיקלים ורעלים כמו כספית ומתכות כבדות אחרות. בדרך כלל גלוטתיון ממוחזר בגוף, אלא אם העומס הרעיל הופך להיות כבד מדי.
גנים כמו GSTM1, GSTP1 ודומיהם מעורבים בייצור אנזימים המאפשרים לגוף ליצור ולמחזר גלוטתיון בגוף. גנים אלה לקויים אצל הרבה אנשיםuוכמעט חצי מהאוכלוסייה יש היום קיבולת מוגבלת להיפטר מרעלים. לקבוצה זו יש פעילות חסר של GSTM1, אחד הגנים החשובים בפעילות המטבולית של הגלוטתיון בגוף.
כיצד הגלוטתיון מסייע במיגור ומניעה של מחלות?
לגלוטתיון תפקיד קריטי במיחזור נוגדי חמצון. התמודדות עם רדיקלים חופשיים היא כמו מסירת תפוח אדמה לוהט סביב המדורה; הרדיקלים מועברים מויטמין C לויטמין E, משם לחומצה הליפואית ואז הם מגיעים לגלוטתיון, אשר "מקרר אותם" וממחזר את נוגדי החימצון.
הבעיה האמיתית מתחילה כאשר תהליכי חימצון מעמיסים על הגוף והוא נאלץ להתמודד עם רעלים רבים מדיי. רמת הגלוטתיון פוחתת, רמת ההגנה מפני רדיקלים חופשיים, זיהומים וסרטן פוחתת גם היא והגוף אינו מצליח להפטר מהרעלים. מצב זה מוביל למחלות ועלול להתדרדר מהר מאוד לתהליך של מחלות כרוניות.
הגלוטתיון קריטי לפעילות אפקטיבית של המערכת החיסונית. הגלוטתיון משמש מרכיב קריטי בסילוק הרעלים והובלתם למרה ולצואה ומשם להפרשתם מחוץ לגוף. הגלוטתיון מסייע בשמירת הכושר הגופני; במחקרים עלה כי רמת גלוטתיון גבוהה הביאה להקטנת הנזק לשריר, לצמצום זמן ההתאוששות, לעלייה בכח ובסיבולת הגוף ולייעול המטבוליזם מייצור שומן לפיתוח שריר.
במחקר שהתפרסם במגזין הרפואי הנחשב Lancetנמצא כי רמת גלוטתיון גבוהה נמצאה אצל צעירים ובריאים, רמה נמוכה יותר נמצאה אצל מבוגרים בריאים, נמוכה מזו אצל מבוגרים חולים והרמה הנמוכה ביותר נמצאה אצל מבוגרים מאושפזים. בכדי לשמור על גוף בריא, בכושר טוב, להאט את ההזדקנות ולהימנע ממחלות יש להקפיד על רמת גלוטתיון גבוהה.
הבשורה הטובה היא שניתן לשמור ואף להעלות את רמת הגלוטתיון; תזונה מעודדת ייצור גלוטתיון, פעילות גופנית ותוספי מזון.
9 טיפים למקסם את רמת הגלוטתיון בגוף:
1. לאכול מזונות שתומכים בייצור גלוטתיון; מזונות עשירים בגופרית כמו שום, בצל, ברוקולי, כרוב, כרובית, גרגיר הנחלים וירקות נוספים ממשפחת המצליבים.
2. חלבון ביו-אקטיבי הוא מקור נהדר לציסטאין.
3. פעילות גופנית מגבירה את רמת הגלוטתיון; פעילות אירובית (הליכה או ריצה או כל ספורט אירובי אחר) של כחצי שעה ביום ובנוסף אימון כח של עשרים דקות כשלוש פעמים בשבוע.
4. הגוף מעכל חלבון ולכן לא ניתן לקחת גלולה של גלוטתיון. אבל ניתן לסייע לייצור הגלוטתיון על ידי צריכת תוספי מזון שמעודדים ייצור גלוטתיון; N אצטיל ציסטאין (ידוע גם בשמות המסחריים מוקומיסט, סיראן), בשימוש לטיפול באסטמה ובמחלות ריאה, טיפול בכבד במקרים של רעלת אקמול ואף בהגנה על הכליות מפני נזקי היוד בפרוצדורות CT.
5. חומצה אלפא ליפואית היא הקרובה ביותר בחשיבותה לגלוטתיון בתאים; החומצה מעורבת באיזון רמת הסוכר בדם, ניקוי רעלים, ייצור אנרגיה.
6. חומרים מעודדי מתילציה כמו חומצה פולית, ויטמין 6B, ויטמין 12B. חומרים אלה קריטיים כדי לסייע לגוף בייצור גלוטתיון.
7. סלניום הוא מינרל חשוב המסייע לגוף לייצר ולמחזר גלוטתיון.
8. ויטמין Eוויטמין C ממשפחת נוגדי החמצון מעודדים את הגוף למחזר את הגלוטתיון.
9. גדילן מצוי משמש כבר שנים לטיפול במחלות כבד ומסייע להגדיל את רמות הגלוטתיון.