עזרה ראשונה לכאבי שיניים – פתרונות טבעיים

איך ההריון משפיע על בריאות השיניים והחניכיים?

שינויים הורמונליים הקשורים להריון עלולים להשפיע לרעה על השיניים והחניכיים של האם. לכן, חשוב להגיע לבדיקות שגרתיות אצל רופא השיניים במהלך השלבים השונים של ההיריון, בייחוד אם קיימות בעיות חניכיים ושיניים עוד בטרם החל ההיריון. בנוסף, ידוע כי מחלת חניכיים אצל נשים הרות מגבירה הסיכון ללידה מוקדמת ומכאן החשיבות של אבחון וטיפול בזמן.

איך נשים הרות יכולות להשפיע על בריאות השיניים של הילד המתפתח בבטנן?

מי מאתנו לא היה רוצה להשפיע על בריאות הילד שלנו עוד לפני צאתו לעולם? לצורת השיניים ולנטייה לבעיות שיניים וחניכים קיים רכיב גנטי. העובדה שלמחלת העששת ("חורים" בשיניים) קיים רכיב גנטי, עשויה להסביר מדוע למרות הקפדה על היגיינה אורלית מתפתחים חורים בשיניים. ישנם אספקטים רבים נוספים אשר מושפעים מהמידע הגנטי שלנו וקשורים למאפיינים של חלל הפה, כגון: צבע השיניים, צורת החניכיים ונטייה לנסיגת חניכיים.

אולם, למרות ההשפעה הגנטית המכרעת, לא כל הקשור לבריאות הפה הוא בגדר "גזירת גורל": כבר במהלך ההיריון אנחנו יכולים להשפיע על הגנטיקה של בריאות השיניים, מושג המכונה DENTAL EPIGENETICS

אנחנו יכולים להשפיע על חוזק השיניים המתפתחות אצל העובר על ידי צריכה מוגברת של ויטמין D על ידי האימא במהלך הטרימסטר השלישי של ההיריון ובמהלך השבוע הראשון שלאחר הלידה.  צריכה מוגברת של ויטמין D מחזקת את זגוגית השן (מעטפת השן) באופן משמעותי, לא רק של שיני החלב שבוקעות ראשונות, אלא גם של השיניים הקבועות שמתחילות לבקוע רק בגיל 6 לערך.

הכמות המומלצת על ידי המחקר האחרון שבוצע בתחום היא:

2,800 יחידות בין לאומיות ליום של D3 או 70 מיקרוגרם ליום

https://jamanetwork.com/journals/jamapediatrics/article-abstract/2747330?resultClick=1

 

בנוסף לצריכת ויטמין D, מומלץ לייצר סביבה חיידקית בריאה בפה האם לפני הלידה. חיידקים בריאים מפיה של האם מעוברים לתינוק במהלך ההריון, הלידה ובזמן ההנקה (לקריאה נוספת בנושא) .

ניתן להשפיע על הסביבה החיידקית למשל על ידי צריכת פרוביוטיקה דנטלית וממתקים המכילים קסיליטול.

 

לייעוץ אישי ניתן לתאם פגישה במרפאתנו.

 

מחקר שבוצע לאחרונה באוניברסיטת מדינת פנסליבניה הראה כי חיידקי הפה של ילדים בגיל שנתיים עשויים לחזות את היותם בעלי עודף משקל. המחקר בדק מעל 226 ילדים ואמהות והראה את הקשר בין הרכב המיקרוביוטה האורלית (אוסף של מיקרואורגניזמים, כולל חיידקים מועילים, המתגוררים בפה) לבין השמנת יתר בילדות.

"אחד משלושה ילדים בארצות הברית הוא עודף משקל או שמנים," אומרת קטרינה מקובה, מרצה בביולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה ואחת המחברות הבכירות של המאמר. "אם נוכל למצוא סמנים מוקדמים של השמנת יתר אצל ילדים צעירים, נוכל לעזור להורים ולרופאים לנקוט באמצעים מונעים".

המחקר הוא חלק מפרויקט גדול יותר בו לוקחים חלק חוקרים ומטפלים במרכז הרפואי 'מילטון ס. הרשי' הנקרא INSIGHT, בראשות איאן פול, פרופסור לרפואת ילדים במרכז הרפואי, וליאן ליבנה, פרופסור למזון ותזונה באוניברסיטת מדינת ג'ורג'יה. הפרויקט כולל כמעט 300 ילדים ומנסה לענות על השאלה האם התערבות הורות מוקדמת יכולה למנוע את התפתחות ההשמנה. המחקר מנסה גם לזהות גורמי סיכון ביולוגיים וחברתיים להשמנה.

"במחקר זה, אנו מראים כי המיקרוביוטה האוראלית של הילד בגיל שנתיים קשורה לעלייה במשקל שלהם בשנתיים הראשונות לחייהם", אומרת מקובה.

מערכת העיכול האנושית מלאה במגוון של מיקרואורגניזמים, כולל חיידקים מועילים, המסייעים להבטיח את העיכול התקין ולתמוך במערכת החיסונית. המיקרוביוטה יכולה להשתנות יחד עם שינויים בתזונה וכן שונה מאדם לאדם. שינויים במיקרוביוטה של המעי נמצאה כקשורה להשמנת יתר אצל מבוגרים ומתבגרים, אבל הקשר הפוטנציאלי בין המיקרוביוטה האוראלית לבין עלייה במשקל אצל ילדים לא נחקר עד כה.

"המיקרוביוטה האוראלית נחקרה בהקשר של מחלות חניכיים, אשר כשלעצמן נמצאו קשורות במקרים מסוימים להשמנת יתר," אמרה שרה קרייג, חוקרת פוסט דוקטורט בביולוגיה והמחברת הראשית של המאמר. "במחקר זה נבדקו הקשרים הישירים הפוטנציאליים בין המיקרוביוטה האוראלית לעלייה במשקל הילד. במקום פשוט לציין אם הילד סבל מעודף משקל בגיל שנתיים, בחנו גם את עקומות הגדילה בשנתיים הראשונות לחייהם, אשר מספקות תמונה מלאה יותר לגבי קצב הגדילה של הילד. גישה זו מאוד חדשנית למחקר מסוג זה, ונותנת כוח סטטיסטי גדול יותר לבחינת הקשרים שנבדקו."

מתוך 226 ילדים שנבדקו במרכז פנסילבניה, המיקרוביוטה האוראלית של אלה עם העלייה הכי מהירה במשקל – גורם סיכון חזק להשמנת יתר בילדות — היתה פחות מגוונת, כלומר הכילה פחות קבוצות של חיידקים. לילדים אלה היה גם היחס הגבוה ביותר של Firmicutes ל -Bacteroidetes: שניים מקבוצות החיידקים הנפוצות ביותר שנמצאו במיקרוביוטה האנושית.

"לאדם בריא בדרך כלל יש הרבה חיידקים שונים בתוך המיקרוביוטה של המעי שלהם," אמר קרייג. "הגיוון בזני החיידקים עוזר להגן מפני דלקות או חיידקים מזיקים והוא חשוב ליציבות תפקוד מערכת העיכול בפני שינויים בתזונה או בסביבה. יש גם איזון מסוים בין שתי קבוצות החיידקים הנפוצים, Firmicutes ו Bacteroidetes, והפרעות לאיזון זה יכול להוביל לחוסר תקינות של תהליכי העיכול.

מגוון חיידקים נמוך יותר ורמות Firmicutes גבוהות יותר בהשוואה ל Bacteroidetes (יחס F:B) במעי נצפו לפעמים כמאפיין של מבוגרים ומתבגרים עם השמנה. עם זאת, החוקרים לא ראו קשר בין עלייה במשקל למאפיינים הנ"ל בחיידקי המעי של בני שנתיים, מה שיכול לרמז כי המיקרוביוטה של המעי אינה מבוססת לחלוטין בגיל זה ועדיין עוברת שינויים רבים.

"יש בדרך כלל שינויים דרמטיים של המיקרוביוטה של האדם במהלך הילדות המוקדמות", אומרת מקובה. "התוצאות שלנו מראות כי מאפיינים חיידקיים של השמנת יתר ניתן לאתר במיקרוביוטה האורלית מוקדם יותר מבזו של המעי". אם נוכל לאשר זאת בקבוצות אחרות של ילדים מחוץ לפנסילבניה, ניתן יהיה לפתח בדיקה של המיקרוביוטה האורלית ולהשתמש בה בטיפול קליני כדי לזהות ילדים הנמצאים בסיכון לפתח השמנת יתר. זה מרגש במיוחד כי דגימות של חיידקי הפה קל יותר להשיג מאשר דגימות של המעי, אשר מחייבות בדיקת צואה"

מעניין לראות כי עלייה במשקל אצל ילדים היתה קשורה גם לגיוון של המיקרוביוטה האוראלית של אמם. זה יכול לשקף נטייה גנטית של האם והילד לפתח מיקרוביוטה דומה, או להעיד על כך שהאם והילד בעלי תזונה וסביבה דומה.

"אם אכן המיקרוביוטה האורלית קשורה לעלייה במשקל בגיל הרך, יש דחיפות מסוימת לאשר זאת על מנת למנוע השמנת יתר בהמשך החיים. כעת אנו משתמשים בטכניקות נוספות כדי להסתכל על זנים מסוימים של חיידקים – ולא על משפחות גדולות יותר של חיידקים, הן באימהות והן בילדים – כדי לראות אם אותם חיידקים ספציפיים משפיעים על עלייה במשקל ועל סיכון מוגבר להשמנה"

 

ד"ר ירדן גולדשטיין, רופא שיניים ביולוגי, מספר לזהר צמח וילסון בתוכנית רדיו מהות החיים למה לא כל חור נועד לסתימה, למה צריך להימנע מטיפולי שורש ולמה באמת חשוב לשמור על היגיינת הפה.

להאזנה לראיון המלא לחצו על התמונה:

זהר צמח וילסון: היום אנו מארחים בתכנית את רופא השיניים, ד"ר ירדן גולדשטיין, שלום ירדן.

ד"ר ירדן גולדשטיין: נעים מאד.

זהר צמח וילסון: סיפור אישי שלי הוביל אותי לנושא שנדבר עליו היום. לפני חמש שנים בערך מאבחנים לי חור באחת ממרפאות השיניים של קופת החולים. ולי זה קצת נשמע מוזר שיש לי חור כי עשיתי שינוי תזונתי לפני כ- 15 שנה לתזונה טובה יותר שמבוססת על יותר ירקות ופירות, וגם לא הייתי זללן של ממתקים גם בזמן התזונה הקלוקלת שלי. וברגע שעשיתי שינוי תזונתי המצב הוא שאין לי יותר חורים בשיניים. ומבדיקה של פעם בשנה שהיו מגלים לי 2 עד 4 חורים כל שנה, הגעתי למצב שאין שום חור. ועכשיו אני מגיע למרפאה באחת מקופות החולים ואומרים לי שיש לי חור. ראיתי בזה פעמון אזהרה ואז אני אומר להם תעזבו את זה –  אני לא יודע למה אמרתי את זה, אני לא מבין גדול ברפואת שיניים אבל החלטתי להגיד להם תעזבו את זה. שנה לאחר מכן עברתי כבר לקופת חולים אחרת, נרשמתי למרפאת השיניים שלהם וגם שם בבדיקה אומרים לי שיש לי חור, ואז אמרתי שאני צריך לבדוק את זה, ואז אחד החברים שלי המליץ לי עליך, ד"ר ירדן גולדשטיין, והוא הזהיר אותי שאתה יקר אבל שאתה שווה את זה, כי אתה רופא שיניים הוליסטי, ככה הוא הגדיר אותך.

ד"ר ירדן גולדשטיין: אני בעצם רופא שיניים ביולוגי, זה קצת שונה מהוליסטי, אבל אני שייך לזרם של רופאי שיניים שנותנים דגש רב לחומרים שהם משתמשים בהם לרפואת שיניים. אנו מאמינים ש- Less is More ברפואת שיניים, זה מוטו מאד חשוב. רפואת השיניים הקונבנציונלית מבוססת על חומר מדעי שנלמד לפני המון שנים, 100 שנה, החומרים התפתחו אבל העיקרון המדעי מבוסס על עיקרון מאד ותיק, שכל חריץ שיש בשן צריך לסתום אותו. אני לא שייך לזרם של רופאי השיניים הקונבנציונליים.

זהר צמח וילסון: זה נשמע כמו אדריכלות, כל הר יש ליישר לפני שבונים בית.

ד"ר ירדן גולדשטיין: ממש לא, החריץ הזה כנראה שהוא נועד לשמש משהו בגוף שלנו, נקב מסויים, הוא נוצר וצריך לחיות איתו באיזשהו איזון מסוים. כמובן שאם הוא יוצר איזושהי פתולוגיה, כלומר אם החריץ הזה הוא מקור למצב בו הגוף הופך אותו לבעיה אז צריך לטפל בזה, אך בפירוש לא כל חריץ או חור הוא דבר שצריך לסתום אותו. זה כבר לא חדשני אך זה דבר שהוא מאד מהותי.

זהר צמח וילסון: שווה לדעתי לזכור את זה בהרבה תחומים. אז הגעתי אליך, עשיתי צילום, גם הצילום אצלך הוא שונה מצילומים שחוויתי במקומות אחרים, אולי אחר כך אתה תרחיב על זה. ואז אמרת לי שאין לי חור. אני זוכר את זה עד היום – אתה אמרת לי: יש לך רווח בין שן לבין סתימה. ובאמת בשנים אחר כך כשבדקנו את זה שוב ושוב שום דבר לא השתנה. ובקופות החולים בשתי מרפאות השיניים שלהם אמרו לי שיש לי חור ושאנו צריכים כמובן לסתום את החור, וגם שזה במצב מאד עדין אז כנראה בסיכויים מאד גדולים שזה יהפוך לטיפול שורש.

ד"ר ירדן גולדשטיין: הנה מתחילה הבעיה.

זהר צמח וילסון: הנה מתחילה הבעיה או איך אנו יוצרים את הבעיה. ואני כבר חמש שנים אחרי, לא עשיתי שום טיפול, זה לא גדל או השתנה ואין בעיות – הנה מקרה שלא היה צריך לעשות שום דבר.

ד"ר ירדן גולדשטיין: נכון. אני רוצה להגיד שכאן מתחילה הבעיה. זכות המטופל לדעת ולבחור. אני מדבר עכשיו כרופא שיניים אבל גם כרופא בכלל, אני חושב שכרופא, ראשית עלי ליידע את המטופל מה הבעיה ומהם אפשרויות הטיפול. תמיד יש מספר אפשרויות טיפול, תמיד. וכשאתה בא לרופא שאומר לך יש לך חור וצריך לסתום אותו, דבר ראשון אתה צריך להתחיל לשאול שאלות, מזה חור? איך אתה יודע שזה חור? מה גורם לך להחליט שזה חור?

זהר צמח וילסון: אתה יודע איזה פרצוף עושים לי כשאני שואל בקופת חולים. אני כבר לא הולך לשם יותר. זו לא סיטואציה קלה לשאול את השאלות ולומר את הדברים, הם גם לא ששו לתת לי את הצילומים שלי על מנת להביא אותם אליך, הייתי צריך לחתום על הצהרות בשביל לקחת אותם.

ד"ר ירדן גולדשטיין: הזכויות של המטופל הן זכויות שמעוגנות בחוק והרשומות הרפואיות הן שייכות למטופל ואנו חייבים לברר ולשאול כמה שיותר שאלות.
לגבי רפואת השיניים אם נדבר על נושא של חור – אם הרופא אומר שיש חור צריך לברר על סמך מה הוא החליט שיש חור, כי אם הוא בודק בבדיקה קלינית ומרגיש איזשהו נקב עם מכשיר כלשהו שהוא נועץ בשן, זה לא מחייב טיפול בשן. רוב הסתימות שיש לנו מילדות אלו הם חורים, נקבים, או חריצים שיש לנו בשיניים שרפואת השיניים הקונבנציונלית, על פי השיטה של רפואת השיניים הקונבנציונלית, צריך לסתום את החורים האלו.
מה זה בעצם לסתום? זה בעצם להרחיב את החור הזה על מנת שהסתימה תתקבע בתוך אותו חריץ. אז מה בעצם הם עשו, הם לקחו חריץ קטן, פתחו אותו לחלל גדול ומילאו אותו בחומר, שהוא בד"כ חומר מאד לא בריא לדעתי, שנקרא אמלגם, שזו סתימה מתכתית. ובשביל שהאמלגם (חומר שחזור) יתקבע בתוך השן ולא ייצא החוצה, צריך ליצור בחלל השן איזשהו מבנה/מתאר מאד גדול. אז בעצם רוב הסתימות שיש לנו, ואני אומר את זה באופן גורף, הם פרי ידו של רופא השיניים.

זהר צמח וילסון: רוב החורים אתה מתכוון.

ד"ר ירדן גולדשטיין: רוב החורים היו, אבל הרופא בא והרחיב אותם על מנת לעשות שם סתימה. עכשיו יש איזשהו בסיס מסויים ברפואת השיניים שאומר שחריץ כזה הוא מקור לכניסה של חיידקים והם יגרמו לעששת. עששת היא מחלת שיניים שגורמת לחיידקים להתרבות בתוך השן, לעכל ולאכול אותה עד להרס השן. ופה אנו נכנסים לתחום מאד חדשני בתחום השיניים שאומר שלא כל חיידק בתוך החריץ של השן ייעודו לפגוע בשן.

זהר צמח וילסון: כלומר יש גם חיידקים טובים. כשיש חיידקים בחלל הפה לא את כולם אנו צריכים ליירט אותם ולפגוע בהם.

ד"ר ירדן גולדשטיין: ממש לא צריכים. החיידקים הם חברים שלנו ואנו רוצים אותם. הפה מאכלס מיליארדי חיידקים, חלקם טובים וחלקם פחות טובים. אבל גם החיידקים הפחות טובים נחוצים בפה שלנו. זו אחת הסיבות שברפואת שיניים ביולוגית אנו מנסים כמה שיותר להימנע מאנטיביוטיקה. בפה אנו מדברים על איזון של האקו-סיסטם, של הפלורה הטבעית בפה. אנו רוצים שיהיה איזון, ושחיידקים מסוימים לא יגברו על החיידקים האחרים. כל עוד האיזון הזה נשמר לא ייווצר חולי בפה. אם יש לנו חור/נקב/חריץ, שנוצר מכנית בשן, והסביבה של הפה תאפשר לגוף לא לגרום לעששת, אז לא תתפתח עששת. מצד שני אם יש חריץ בשן וחיידקים לא טובים חדרו אליה ונוסיף וניתן להם מזון עם סוכרים, כמו שמן למדורה, אותם חיידקים לא טובים יתרבו יותר מאשר החיידקים הטובים ויתחילו לגרום למחלה, והחיידקים הטובים יותר שנמצאים בפה לא ישתלטו על המקום הזה וייווצר איזשהו חוסר איזון.

זהר צמח וילסון: כמו איזו מובלעת של המורדים בסוריה שהצבא הסורי לא מגיע אליה וההיפך.

ד"ר ירדן גולדשטיין: נכון. הרפואה הקונבנציונלית אומרת אל תיתן להם אפשרות בכלל להיכנס, וסתום את החור. אז בגדול זה נכון, עדיף שלא יהיו חריצים בשיניים.

זהר צמח וילסון: אז יש בזה היגיון מסויים.

ד"ר ירדן גולדשטיין: כן, יש הגיון מסויים, אך יש פה כמה שאלות: במה אתה סותם את החור הזה, והאם בכלל צריך לסתום אותו כי אם אתה סותם אותו אתה בעצם מגדיל את החור.

זהר צמח וילסון: אז אם אתה בוחר באפשרות של לא לסתום, איך זה יעבוד אם יש את הסכנה של החיידקים הבעייתיים?

ד"ר ירדן גולדשטיין: זו שאלה טובה. רופא שיניים מודרני, ולאו דווקא רופא שיניים ביולוגי, יודע שאם החריץ לא עבר את הזגוגית (האמייל) של השן, לא צריך לעשות סתימה בשן. אז בפעם הבאה כשאתם באים לרופא השיניים והוא אומר לכם צילמתי ואני רואה שיש לכם עששת, אז הוא בעצם לא רואה את העששת אלא הוא רואה שיש איזשהו תהליך של דמינרליזציה, בעצם הוא רואה בצילום שיש תהליך של העלמות של הזגוגית של השן, ואומר בוא נסתום את זה, אבל בעצם צריך שהוא יכיר את הפה שלכם, את ההרגלים שלכם, את התזונה שלכם, האם בפה יש חיידקים, מה כמות החיידקים הרעים, מה סוג המזון שאתם צורכים, מה הרכב הרוק שלכם. במידה והפה שלכם נוטה לכיוון השלילי, אתם צורכים הרבה סוכרים, אתם לא שומרים על היגיינה אוראלית.

זהר צמח וילסון: לגבי סוכרים, הכוונה גם לקרואסונים ולחמים?

ד"ר ירדן גולדשטיין: בוודאי, הפחמימות האלו הם המקור העיקרי לעששת. אנו רואים אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, שצורכות הרבה חטיפים מבוססי פחמימות, ודווקא שם רואים הרבה מאד עששת. חשוב גם להגיד שאין בעיה לצרוך בבת אחת כמות גדולה של סוכר, גם ממתקים (ואני מדבר כרגע מבחינת השיניים ולא מבחינת ההשפעה על הגוף או תחומים אחרים) – זה לא גורם נזק לשן. הבעיה היא משך הצריכה, אם צורכים קצת כל הזמן זה מקור הבעיה, אפשר לפרט לגבי זה, אך לא ניכנס לזה עכשיו, יש לזה הסבר ביוכימי.

זהר צמח וילסון: דיברת קודם על הנושא שהרופא צריך להכיר את חלל הפה של המטופל.

ד"ר ירדן גולדשטיין: לגבי הביקור אצל רופא השיניים, קודם כל צריך לשאול את הרופא מה מקור החור, האם זה רק חור מכני, או שכבר רואים בצילום שהחור חדר לתוך הדנטין של השן, כלומר חדר פנימה. אם החור אובחן כחור עמוק שעבר כבר את זגוגית השן, פה אנו יודעים כבר היום שלא יעזור מה שלא נעשה ופה החיידקים ימשיכו להתרבות בתוך השן וצריך לטפל בזה ולסתום את החור. וגם פה כבר יש חידושים: יש היום רופאי שיניים שרק פותחים את השן, גורמים לשינוי של הפלורה שם, רק מנקים את זה ולא סותמים – עצם החפירה בשן עושה איזשהו שינוי, מכניסה חיידקים טובים. אז אני לא אומר היום שתגידו לרופא השיניים שלכם לא לסתום את השן, אבל זה ממחיש את העניין של החיידקים השונים ואיך הם משפיעים אחד על השני.

זהר צמח וילסון: כל הדברים שאתה אומר אני מעולם לא שמעתי. עברתי הרבה רופאי שיניים מאז הילדות. כבר כילד קטן קדחו לי בשיניים ועשו סתימות בהרדמה מלאה ועד היום אני זוכר את זה כטראומה. אך מעולם לא הייתה שאלה של עומק החור – זה היה או חור או לא חור.

ד"ר ירדן גולדשטיין: אנו מוכרחים להבין כי ברפואה המערבית חייבים לעבוד לפי שיטת עבודה מסויימת, אתה לא יכול לגבי כל מטופל לעבור על מבנה הרוק שלו. אני עושה זאת למטופלים שלי, אבל זו רפואה פרטית. רופא לא יכול לגבי כל מטופל לחקור אחורנית ולהבין מה מבנה הרוק שלו, מה ההרגלים שלו, אז הוא נותן את ה- Standart of Care. אני חושב שה- Standart of Care צריך להשתנות. ברפואה הרגילה זה משתנה, ברפואת שיניים זה מאד מאד מיושן.

זהר צמח וילסון: נשמע שבטווח ארוך ה- Standart of Care יהיה יקר יותר, בגלל הפרסונליזציה.

ד"ר ירדן גולדשטיין: נכון. יש את נושא האבחון הגנטי של הפה – רופאי שיניים ביולוגים היום בודקים את הרכב הרוק של אותו מטופל באופן אישי, עושים בדיקה גנטי להרכב החיידקים, בודקים כמה חיידקים טובים יש וכמה חיידקים רעים יש. האם הם חיידקים שמחוללי עששת או שהם חיידקים שמייצרים מחלות חניכיים. ובעצם אנו ידועים בעזרת הרוק מה קורה למטופל ובעזרת זה אנו מחליטים על שיטת הטיפול.

זהר צמח וילסון: כמו למשל האם לסתום את החור או לא?

ד"ר ירדן גולדשטיין: נכון. למשל אם בא ילד למרפאה והרופא רואה בעין שיש כמה חריצים בשיניים, אז רפואת השיניים הרגילה אומרת שאם החריץ מתחיל להיות עמוק צריך לסתום אותו כדי שהחיידקים הרעים לא ייכנסו פנימה ויתרבו בפנים. אבל ברפואת השיניים הביולוגית אני בודק את הרוק של הילד, רואה את הרכב החיידקים ברוק, מבחינת החומציות של הרוק, מבחינת כמות הרוק, כל אלו הם מרכיבים שמשפיעים על היכולת של הגוף להתגבר על העששת. על סמך זה אני מחליט על הטיפול.
כאן המקום להזכיר שיש חומרים שבעצם עוצרים את תהליך העששת וגורמים למינרליזציה של השן, מעין ויטמינים לשיניים, בעתיד הקרוב יהיו בבתי המרקחת משחות שיניים שבעצם הם כמו ויטמינים, אתה מורח על השן משחה (אתה לא מצחצח איתה את השיניים) והשן סופגת מינרלים שבעצם חיוניים לשן, והתהליך של העששת נעצר.

זהר צמח וילסון: נשמע ממש כמו קרם לפנים אבל זה קרם לשיניים.

ד"ר ירדן גולדשטיין: כן.

זהר צמח וילסון: המשחות האלה שמורחים על השן כבר קיימות בחו"ל?

ד"ר ירדן גולדשטיין: כן. והאמת שכבר אפשר להשיג אותן אצל רופאי שיניים היום, המשחות האלה קצת יקרות כי הן פיתוחים יקרים שלקח הרבה זמן לפתח אותם. משחות אלה בעצם מקנות לשן את החומרים שבונים אותם. למשל ילדים או פעוטות שלא מצחצחים כמו שצריך או מתקשים לצחצח לפני השינה, ניתן למרוח את המשחה הזו על השן והשן סופגת את החומר ולא מאבדת את האמייל שלה. זה לא חומר אנטיביוטי, זה מינרל טבעי לחלוטין. יש משחות שהן עם פלואוריד ויש כאלה בלי פלואוריד, אז מי שמקפיד לא להשתמש בפלואוריד יכול לרכוש משחות ללא פלואוריד. זה מבוסס בעיקר על קלציום ופוספט.

זהר צמח וילסון: אם יש פעוט שהתזונה שלו טובה אז רוב הסיכויים שהוא לא יצטרך להשתמש במשחה הזו. נניח הוא יונק ואחר כך ניזון רק מאוכל טבעי שטוחנים לו ואחר כך גם לועס עם חניכיים ואחר כך עם השיניים.

ד"ר ירדן גולדשטיין: נכון, אין סיבה שהוא יצטרך את זה. ואני לא ממליץ להשתמש בזה באופן יזום, אלא אם כן אנו חושדים שיש פה איזשהו פוטנציאל  לנזק.
אתה מזכיר פה פעוטות, ופה המקום להזכיר את נושא הקסליטול, שזה סוכר טבעי ללא ערך גליקמי. יצא מחקר חדש שמלמד אותנו שאימהות בהריון שלועסות קסליטול, אז הילדים שלהן עד גיל 6 לא מפתחים עששת, הכיצד? מכיוון שקסליטול מונע התפתחות חיידקי עששת. כשהילד נולד זה הזמן שהוא מודבק על ידי האם והאב מהרוק שלהם ולמעשה החיידקים עוברים מפה לפה. אני לא אומר לא לנשק את הילדים, אבל הרוק של הורים עובר לילדים וכך הילדים מקבלים את חיידקי העששת, הם לא נולדו עם חיידקי העששת. אז אימהות בהריון שלועסות הרבה מסטיקים עם קסליטול הילדים שלהם יפתחו פחות עששת עד גיל 6.

זהר צמח וילסון: זה מסטיקים שהם נפוצים?

ד"ר ירדן גולדשטיין: זה מסטיקים חדשים בשוק. כיום בארץ יש אותם בשילוב עם חומרים הרבה פחות בריאים אז אני לא ממליץ. אך בחו"ל יש מסטיקים שמבוססים על קסליטול בלבד ובעתיד יהיה את זה כאן בארץ. וזה גם ללא ערך גליקמי וסוכרתיים גם יכולים לצרוך את זה.

זהר צמח וילסון: קסליטול זה לא אחד מתחליפי הסוכר הבעייתים?

ד"ר ירדן גולדשטיין: ממש לא. הוא מופק מגזע של עץ. אני ממליץ גם לצרוך משחות שיניים שמכילות קסליטול, הוא לא רק ממתיק טעים, הוא טבעי, והוא כמו אנטיביוטיקה לעששת. אז מי שיש לו נטייה לעששת/לחורים כדאי לצרוך קסליטול.

זהר צמח וילסון: אז דיברנו קודם על משחה שניתן למרוח לחיזוק השן ועכשיו נעבור למשחות השיניים שאיתם אנו כן מצחצחים. אז אני רוצה לשאול אותך – אם שמים אותך על אי בודד ואומרים לך שאתה יכול לקחת איתך רק אחד מבין השניים: או משחת שיניים או מברשת שיניים – מה תיקח?

ד"ר ירדן גולדשטיין: ביג טיים אני בוחר במברשת שיניים. משחת שיניים הערך שלה בשמירה על היגיינה אוראלית הוא נמוך מאד. ישנם משחות ייעודיות עם רכיבים ספציפיים שפותרים בעיות ספציפיות למשל בעיות חניכיים מסוימות או דלקות מסוימות, אבל משחת השיניים היומיומית שאנו קונים בבתי המרקחת היא ראשית מכילה המון חומרים כימיים מאד לא בריאים, שבראשם ה- SLS שהוא החומר שמקציף את המשחה.

זהר צמח וילסון: כלומר הסיבה היחידה שמכניסים את ה- SLS  למשחה זה כדי שיהיה קצף?

ד"ר ירדן גולדשטיין: נכון. והסיבה העיקרית שאנו למעשה משתמשים במשחה היא שאנו מרגישים שהפה שלנו מתנקה, תחושה של רעננות. אז ראשית ניתן להשיג את תחושת הרעננות באמצעים אחרים, אבל הפה לא מתנקה ממשחת השיניים, המשחה רק מקציפה. והבעיה העיקרית מעבר לחומר הבעייתי SLS  (שהוא שנוי במחלוקת בלשון המעטה) היא שההקצפה עצמה גורמת לנו לצחצח מעט מאד זמן. הזמן האידיאלי לצחצוח שיניים, כדי לסלק את הפלאק (הרובד החיידקי בשיניים) הוא בין 2 ל- 3 דקות. מעטים מאיתנו מבלים 2- 3 דקות בצחצוח השיניים, בד"כ מבצעים צחצוח של 20 שניות. ואחת הסיבות לצחצוח של 20 שניות הוא הקצף, שיש בתוך משחת השיניים, שגורם לתחושה של סוג של מחנק או של פה מלא, ואתה יורק מייד את המשחה החוצה ובעצם לא צחצחת מספיק טוב.

זהר צמח וילסון: לי אין ברירה, אני מתוכנת לצחצח 2 דקות, כי יש לי מברשת שיניים חשמלית שהיא כל 30 שניות עושה זמזום, שזה סימן לעבור לאגף אחר של השיניים, כי יש לנו 4 אגפים של שיניים: העליונות הקדמיות, העליוניות האחוריות, והתחתיות הקדמיות, התחתיות האחוריות. והזמזום של כל 30 שניות נותן לי את הסימן וכך אני כמו חייל ממושמע עובר בין האגפים.

ד"ר ירדן גולדשטיין: אני רוצה להתייחס לצחצוח ולחשיבות של צחצוח השיניים. אז כולנו מבינים שצריך לצחצח אחרת אנו מרגישים טעם/ריח לא טוב מהפה. אך אם אנו לא מורידים את החיידקים שיש לנו בפה ולא מגרפים ומסלקים אותם בצורה מכנית (החשיבות של המשחה היא פחות רלוונטית) הם מתרבים ומפתחים סוג של דבק ביניהם, ואז מפעם לפעם יותר קשה להוריד אותם מזגוגית השן. בעצם אנו כל הזמן צריכים להפר להם את האיזון ולהפר להם את אותו רובד שהולך ומתגבש ומצטבר. אז הצחצוח התכוף הוא מאד מאד חשוב. המשחה היא פחות רלוונטית.

זהר צמח וילסון: כמו פיזור של הפגנה. אני מדמיין שוטרים עם זרנוק של מים שמפזרים..

ד"ר ירדן גולדשטיין: בדיוק כך. עדיף לפזר מפגין אחד מאשר.. וכמובן שהכי חשוב זה לצחצח לפני השינה – זה הכי חשוב.

זהר צמח וילסון: הרבה אנשים מצחצחים שיניים בבוקר.

ד"ר ירדן גולדשטיין: צחצוח בבוקר הוא הכי פחות חשוב. כי במשך היום יש לנו פעילות של רוק, ולרוק יש הרבה אמצעים לנטרל בעיות בפה.

זהר צמח וילסון: אני אוהב לשתות שיק ירוק או מיץ בבוקר וזה פותח לי את היום ואין צורך בצחצוח בבוקר. ולמשל הבת קטנה שלי כן מצחצחת גם בבוקר והיא רוצה את זה אז בכיף.
אז דיברנו על משחת השיניים, אבל מה לגבי הפלואוריד? הרבה משחות שיניים מכילות חומר שנקרא פלואוריד, שהוא גם מוכנס באופן יזום לתוך מי השתייה בישראל, שהרעיון הוא שזה מונע עששת בילדים. כלומר מכניסים פה בעצם "תרופה" כדי פתור סוגיה של חלק מסוים של האוכלוסייה. כלומר על אותו רעיון אפשר להכניס גם סטטינים כדי להוריד כולסטרול אצל מבוגרים וכדומה.

ד"ר ירדן גולדשטיין: ממש כך. מה גם שלא הוכח שאותו פלואוריד שמכניסים למי השתייה משפר את בריאות הפה. אין ספק שפלואוריד הוא רכיב חשוב בהגנה על השן, אך העניין הוא שלא כל מטופל צריך לצחצח עם משחה שמכילה פלואוריד. החומר עצמו הוא חומר מאד לא בריא לגוף, ואם הוא נצרך בכמות מאד גבוהה הוא גורם נזק גם לשן עצמה. כך שגם פה צריך להתייחס באופן נקודתי לכל מקרה ומקרה לגופו. גם לגבי ילד/פעוט – אם התזונה שלו נכונה אז אין צורך להשתמש בפלואוריד באופן יזום.

זהר צמח וילסון: והיום בבתי טבע כבר יש משחות שיניים שכתוב עליהם ללא פלואוריד.

ד"ר ירדן גולדשטיין: ובמקום הפלואוריד אפשר להשתמש באותם ויטמינים שהם בעצם נותנים מענה לאותו מצב שבו השן מתחילה לפתח חור, ואז אפשר להתחיל להשתמש באותם ויטמינים שהם יפתרו את הבעיה.

זהר צמח וילסון: אתה מדבר על ויטמינים בתזונה או על ויטמינים במשחה למריחה שהזכרת קודם?

ד"ר ירדן גולדשטיין: במשחה שהזכרתי קודם. ויטמינים בתזונה לא פותרים את הבעיה של עששת בשיניים. זה לא הוכח.

זהר צמח וילסון: כל נושא הפלואוריד אולי שווה שבעתיד אקדיש לו תכנית שלמה. הוגש בישראל לפני כחצי שנה בג"ץ בנושא, גם נגד זה שבעצם חברת מקורות צריכה להכניס פלואוריד למי השתייה בשם החוק כי יש חובת הפלרה, וחברת מקורות לא מודיעה על זה בגלוי שבעצם מי השתייה מכילים את החומר שהוסף על ידה. כרגע זה מצב שבמשרד הבריאות הייתה מעין פשרה שהנושא יועלה לדיון מחדש בעוד חצי שנה ואז יחליטו האם לבטל את חובת ההפלרה או לא. יש התעוררות בנושא, עמותת איזון חוזר הגישו את הבג"ץ בנושא וחשוב שלאזרחים תהיה מודעות לנושא.

ד"ר ירדן גולדשטיין: לכל מי שרוצה לדעת האם אני צריך לתת לילד שלי פלואוריד או שהאם אני בעצמי צריך להשתמש בפלואוריד, גם פה אפשר לבדוק מה קורה בפה שלהם. אם הפה שלהם תקין אין סיבה להשתמש בפלואוריד. אם יש פוטנציאל לבעיה בפה, אז צריך לשקול את היתרונות והחסרונות של החומר עצמו.

זהר צמח וילסון: יש חומר נוסף בעייתי והוא סתימות האמלגם. מזה סתימות אמלגם?

ד"ר ירדן גולדשטיין: אמלגם הם אותן סתימות אפורות/כסופות שיש לנו בפה. זהו חומר סתימה שמשתמשים בו כ- 150 שנה, הוא חומר חזק וטוב מבחינה מכנית וקל לשימוש לרופאי השיניים והוא הוכיח עצמו מבחינה דנטלית. העניין הוא שהוא לא חומר תמים, הוא מכיל עד 50 אחוז כספית, וכספית זה חומר נוירו-טוקסין מאד לא בריא. כספית משתחררת מסתימות אמלגם, וזאת עובדה. הכספית משתחררת כשאנו לועסים וגם כשאנו שותים משהו חם והיא משתחררת מסתימות. על זה אין ויכוח. קיים ויכוח האם הכספית שמשתחררת מזיקה לגוף. הויכוח הוא ויכוח שאינו נגמר והוא הולך ומתחדד עם הזמן.
הכספית לא רק משתחררת מהסתימות, שאת זה יודעים באופן וודאי, לכספית יש זיקה לרקמות הגוף בגלל המבנה שלה, והיא לא נכנסת לדם אלא היא ישר נכנסת לתאי הגוף. ולכן רופאי שיניים ביולוגים ובכלל בעולם המערבי נוטים להפסיק את השימוש באמלגם, למרות שאין הוכחה ישירה לנוכחות של אמלגם בפה שזה גורם למחלות.

זהר צמח וילסון: יש כל כך הרבה דברים שאמרו שאין לגביהם הוכחה, ולקח הרבה מאד זמן עד שתהיה הוכחה.. אבל לגבי  הנזק שנגרם – לא מעניין את הנזק אם יש הוכחה או אין..

ד"ר ירדן גולדשטיין: ממש כך. וכמות המחקרים שיש לנו על מה קורה בנוכחות כספית היא אדירה. ויודעים שכספית היא חומר מאד לא בריא. ויש לגבי כספית מספר בעיות.
אחת הבעיות עם כספית שלא כל אדם יכול לסלק את המתכת הזו בצורה יעילה מגופו. לגוף יש יכולת ביולוגית לסלק את המתכות הכבדות מהגוף, וישנם גנים שאחראים על התהליך הזה. אך בפועל לא לכולם הגנים האלה פועלים בצורה יעילה. כלומר יש בנאדם שיש לו סתימת אמלגם אחת ואותה סתימה אחת יכולה לגרום לו לשינוי מאד משמעותי בגוף, כי הגוף שלו לא יודע לסלק את הרעל הזה (לעשות דטוקסיפיקציה) מהגוף.

זהר צמח וילסון: לאורך כמה שנים הכספית הזו מופרשת?

ד"ר ירדן גולדשטיין: כל הזמן. זה יסוד שמתפרק כל הזמן. בתחילת דרכי השתמשתי במכשיר ששכרתי מאוניברסיטת תל אביב. עם המכשיר הזה הדגמתי למטופלים שלי מה קורה בזמן שהם לועסים מסטיק. הייתי נותן להם ללעוס מסטיק ולנשוף לתוך מכשיר מדעי עם קשית ורואים את רמת הכספית שמשתחררת מהסתימות.
אין ספק שהכספית משתחרר ואנו לא רוצים את הרעלן הזה בגוף, כי ביחד עם רעלנים אחרים שאנו חשופים אליהם, הם יכולים להשפיע על הפעילות שלנו, בעיקר על מחלות נוירו-דגנרטיביות, של מערכת העצבים, כמו אלצהיימר, פרקינסון ו- ALS שנפוצות היום ומייחסים את זה לתזונה ולאורח החיים המערבי.
אז אמלגם לא צריך להיות בפה וצריך כמובן לדעת כיצד להוציא את זה מהפה ולהחליף את הסתימות האלה.

זהר צמח וילסון: כמה רופאי שיניים ביולוגים יש בארץ היום?

ד"ר ירדן גולדשטיין: יש מעט מאד, ניתן לספור על כף יד אחת. יש רופאי שיניים ביולוגים, יש גם רופאי שיניים הוליסטיים שלוקחים את זה לכיוון קצת יותר איזוטרי ועובדים עם קינסיולוגיה ובודקים את התאמת החומרים. לעומת רופא ביולוגי שעושה בדיקת דם כדי לבדוק את התאמת החומרים, סוגי הסתימות שאנו משתמשים בהם, פעמים רבות אנו מתאימים את זה אישית למטופל בעזרת בדיקת דם.

זהר צמח וילסון: דיברנו קודם לגבי סתימות אמלגם שמכילות כספית. רציתי לדעת מה אפשר לעשות לגבי סתימות כאלה שכבר נמצאות בפה וגם באיזה חומר ניתן להשתמש במקום אמלגם?

ד"ר ירדן גולדשטיין: הסוגיה של להחליף סתימות אמלגם או לא היא מאד מורכבת. ראשית בגלל הטיפול והמשמעות הכלכלית, וגם יש את הסוגיה הבריאותית. אני חושב שלא צריך להיות סתימות מתכתיות בפה. אם למטופל יש במשפחה רקע של מחלות שקשורות למערכת העצבים בוודאי שלא צריכות להיות לו בפה סתימות אמלגם.
אפשר לבדוק את כמות הכספית שהגוף כבר ספג. ישנן בדיקות שניתן לראות זאת. אם בבדיקה הזו רואים שיש הרבה כספית ברקמות אז בוודאי שאנו רוצים להוציא את סתימות האמלגם, כי הם המקור מספר אחד לכספית. מקור מספר שתיים לכספית ברקמות זה מחלה של דגים.

זהר צמח וילסון: כספית נמצאת במיוחד בדגים גדולים, שהם בטופ של שרשרת המזון, כמו דג טונה.

ד"ר ירדן גולדשטיין: יש אנשים שבאופן יזום רוצים להחליף את הסתימות – פה חשוב להדגיש שאם הוצאת הסתימה לא נעשית בדרך מאד מוקפדת היא משחררת הרבה כספית לגוף, ולכן חשוב להוציא את הסתימות על פי פרוטוקול של רופא שיניים שיודע לעבוד עם הפרוטוקול ולהסיר אותן בצורה נכונה, כי ההוצאה עצמה יכולה להיות בעצמה מזיקה.
יש מטופלים ששואלים אותי האם ההוצאה עצמה יכולה לפגוע בשן. התשובה היא שאין סיבה שייגרם נזק לשן. כל רופא שיניים מיומן, כולל רופא ביולוגי, יודע להחליף סתימות וההוצאה עצמה מבוצעת עם ציוד מיוחד כך שהשן עצמה לא אמורה להיפגע כתוצאה מהחלפת האמלגם.
לגבי התחליפים לאמלגם – יש הרבה מאד תחליפים לאמלגם, אין תחליפים טבעיים וחשוב להדגיש את זה. התחליפים הנפוצים הם: או סתימות מחרסינה, או סתימות מרזין שהן סתימות לבנות. בסתימות אלה חשוב להקפיד שהן יהיו ללא רכיב שנקרא  BPA(ביספנול A), שזה רכיב שיש בתוך פלסטיק, זהו רכיב שהוא מאד לא בריא לכשעצמו, כי הוא רכיב אסטרוגני והוא מדמה את ההורמון אסטרוגן, ואנו לא רוצים להחליף משהו לא טוב אחד במשהו לא טוב אחר ולכן זה חשוב.
לגבי שחזורים אחרים כמו כתרים – אני מאד ממליץ שהכתרים יהיו ללא מתכות, כי שילוב של מתכות שונות בפה גורם לשחרור של יותר כספית מסתימות האמלגם, כך שאם יש לנו בפה כתר ממתכת מסויימת ואמלגם על שן כסתימה זה יגרום לכך שיותר כספית תשתחרר מהסתימה, נוצר איזשהו פוטנציאל חשמלי. אפשר לבקש מרופאי השיניים לקבל כתרים ללא מתכות, אני מאד ממליץ על זה. בקרוב, כשמשרד הבריאות יאשר את השימוש בארץ, יהיו גם שתלים לא ממתכת, שעשויים מזירקוניה. בארה"ב כבר יש שתלים מזירקוניה, אומנם יותר יקרים אך אין להם את פוטנציאל הנזק שיש בשתלים מטיטניום (מהם עשויים השתלים כיום), אמנם יש אפשרות לנזק פעוט אך הוא קיים.

זהר צמח וילסון: דיברנו על המון נושאים, אבל אשמח שנחדד 2 דברים שחשובים לדעתך, כדי שאנשים יוכלו לצאת עם 2 דברים מעשיים מהראיון הזה.

ד"ר ירדן גולדשטיין: הדבר הראשון שקשור לרפואה בכלל ולרפואת שיניים בפרט, ולא בהכרח לרפואת שיניים ביולוגית, היא תמיד לקבל מהרופא אלטרנטיביות לטיפול, כמעט לכל בעיה יש מספר פתרונות, אז תמיד לשאול את הרופא מה האלטרנטיבות השונות. לשאול למשל: מה יקרה אם אני לא אעשה את זה? או מה יקרה אם אני אעשה ככה? לקבל תשובה מהרופא – זה מאד חשוב.

זהר צמח וילסון: האם לעשות את זה גם אם התדר במרפאה הוא שאין מקום למטופל לדבר ולשאול?

ד"ר ירדן גולדשטיין: כן, זו דעתי.

זהר צמח וילסון: לפעמים אנשים מגיעים אלי לייעוץ ואומרים לי שרופא המשפחה לא משתף פעולה ולא רוצה שהם יפחיתו תרופות מסוימות, שהם כבר לא צריכים, כי השתפרה להם הבריאות בעקבות שינוי תזונתי ושינוי אורח החיים. אז אני אומר להם שהרופא הזה הוא לא הרופא היחידי והם יכולים להחליף רופא. אז אני מניח שגם במקרה של רופא שיניים, אם אין פתיחות והרופא אומר שהוא האוטוריטה ואין שום דו שיח, ניתן להחליף את הרופא.

ד"ר ירדן גולדשטיין: כן. והדבר השני שחשוב לדעתי זה לא להשתמש בסתימות מאמלגם (אפורות/ כסופות) ובטח לא בקרב הילדים שלנו.

זהר צמח וילסון: הייתי רוצה שנתייחס לעוד נושא אחד, שהוא יכול להיות נושא לתכנית שלמה, והוא נושא טיפול שורש. ככה הכרתי אותך, ד"ר ירדן גולדשטיין. אמרו לי במרפאה בקופת חולים שיש לי חור ורוב הסיכוי שהוא יוביל לטיפול שורש אבל זה מה שצריך לעשות, ואני באתי לבדיקה אצלך ואתה אמרת לי שהחור הוא לא חור ואין שום צורך בטיפול שורש. מה עושים במקרים האלה שרופא השיניים אומר שצריך טיפול שורש?

ד"ר ירדן גולדשטיין: התחלנו את הראיון הזה במסר ש Less is More גם ברפואת השיניים. מה שאנו רואים בצילום כפוטנציאל לטיפול שורש הוא לא בהכרח ככה במציאות, כך שאנו צריכים לעבוד עקב בצד אגודל ולהימנע מטיפול שורש כמה שיותר, כי יש לו כמה משמעויות: משמעות אחת – זה הרס של השן שמחייב בעקבותיו שחזור יותר גדול לשן. ודבר שני – טיפולי השורש כשלעצמם עלולים להוות מקור פתולוגי לחיידקים שמשפיעים על כל הגוף, החיידקים האלה מסתתרים ליד השורש של השן ועלולים להזיק לגוף עצמו.

זהר צמח וילסון: מפאת קוצר זמן לא ניכנס לזה לעומק, אבל יש אלטרנטיבה לטיפול שורש?

ד"ר ירדן גולדשטיין: האלטרנטיבה העיקרית היא להימנע כמה שיותר מטיפול שורש.

זהר צמח וילסון: תודה רבה לך ד"ר ירדן גולדשטיין.

ד"ר ירדן גולדשטיין: תודה.

הדאגה לשיני הילד מתחילה לרוב מאוחר מדי; מי שממתין לבקיעת השיניים הראשונות שוכח שהגוף מצמיח שיניים החל מהלידה. בקיעת השיניים לתוך חלל הפה מתרחשת בגיל חצי שנה בערך, השיניים בוקעות אל תוך הפה בו כבר נמצאות אוכלוסיות שונות של חיידקים המהוות את המיקרוביום.

לכל אדם יש אוכלוסייה ייחודית של הרכב חיידקים בפה הרכב המכונה Oral Microbiom. אם מופר האיזון בפלורה שבפה הרי שבריאות השיניים של הילד התחילה ברגל שמאל. הגורמים האלה משפיעים על בריאות שיני ילדכם למשך שארית חייהם.

 

חשוב להבין את התועלת שבחיידקים פרוביוטיים כבר בשלבים ראשונים של חייו של התינוק

ברגע שתינוק מגיח אל העולם, החיידקים נכנסים אל גופו במהירות. המיקרוביום שבשליה ובוואגינה הוא המקור (בשלב העוברי) למיקרופלורה של הרך הנולד.

התפיסה הרווחת שלפיה חיידקים בפה גורמים לנזקים אינה מדויקת: הפלורה (מגוון סוגי החיידקים)  שבפה ממלאת גם תפקידים פרוביוטיים טובים נגד עששת ונגד בעיות אחרות בשיניים. מערכת החיסון של הילד מתחילה במערכת העיכול ומכיוון שהפה הוא הפתח של מערכת העיכול, המיקרוביום שבפה הוא שזורע את הפלורה שבמעי באמצעות בליעת הרוק.
אין הבדלים רבים בין הפלורה שבפיו לבין הפלורה שבמעיו של תינוק במהלך השבועות או החודשים הראשונים לחייו. לאחר מכן מתגבשים הבדלים ברורים – אם כי הקשר ביניהם נשמר. המיקרוביום שבפה מתפקד למעשה כ"שומר-ראש" עבור המיקרוביום שבמע וכן יקבע גם עד כמה יהיו שיני הילד בריאות.

 

מדוע חלב אם מועיל כל כך לתינוקות? האמת נמצאת אצל החיידקים

מערכת החיסון של ילדכם מתגבשת לאחר השלבים הראשונים שלאחר הלידה.

המיקרוביום שבפיו של תינוק רך נמצא בתקשורת עם העולם החיצון והוא השליח הראשי אל המיקרוביום שבמעיו, כפי שציינו. כל נשימה, משטח ומגע מהווים מקור לגדודי חיידקים – אך אחת ההשפעות המרכזיות היא תזונתו של התינוק הרך.

ההנקה דומה למגלשה רטובה של חיידקים ורכיבים תזונתיים שנארזו ע"י גוף האם וכך מאפשרת לך לשלוט באופן שבו תתגבש הפלורה בפיו ובמעיו של ילדך.

בחלב אם בריא מועברים לתינוק מאות מיני חיידקים. בעולם מלא בחיידקים, חלב האם הוא הכלי שלך להעברת חיידקים פרוביוטיים אל המיקרוביום שבפיו של ילדך. המזון אותו יאכל ילדך בשלבים מאוחרים יותר ימשיך להזין את הפלורה בפיו ובמעיו במשך כל חייו.

מה שמסבך את העניינים עוד יותר, הוא שהמיקרוביום שבחלב האם אינו נשאר אותו הדבר בכל זמן שהאם מניקה, אלא עובר שינויים במהלך שלבי הנקה שונים.

 

 

מדוע חשוב להניק? בריאות הפה ומערכת החיסון של ילדך

כאמור, מי שסבור שכל החיידקים מזיקים מתעלם מהתועלת שבחיידקים פרוביוטיים.

בעבר רופאי השיניים המליצו להורים שלא לנשק את תינוקם הרך. ההמלצה מבוססת על המחשבה שכך עלולים לעבור חיידקים מחוללי מחלות. אמנם זו אינה טעות (כשלעצמה) – אך מוחמצת כאן התמונה הכללית. תפקידה של האם הוא להעביר את המיקרוביום שלה אל תינוקה הרך.

מאחר שההנקה היא האופן שבו האם מעבירה לתינוקה מיקרוביום שישכון בפיו ובמעיו, במעיהם של תינוקות שניזונים מפורמולה יש מיקרוביום שונה מאשר אצל תינוקות יונקים. יש לכך השפעה על בריאותו של הילד למשך כל חייו, והוא נמצא בסיכון מוגבר לעששת.

באותם חודשים ראשונים לחיי התינוק מתגבשת גם מערכת החיסון. מערכת העיכול של הרך הנולד מכילה 80% ממערכת החיסון ולכן כדי להיווצר ולהתבסס, מערכת החיסון זקוקה למיקרוביום בריא במעיים.

מלבד חיידקים, חלב האם מספק הרבה גורמים ביואקטיביים נוספים מעבר לתפקודים התזונתיים הרגילים שאנו משייכים לו כמקור למזון.

 

האם ילד שאינו יונק נמצא בסיכון לחלות?

כשאין בפה ובמעיים מיקרוביוטה שנובעת מההנקה, עלולות להיות לכך השלכות שליליות לאורך כל החיים.

תפקידה של ההנקה בהתפתחות הלסת והשיניים הישרות ידוע היטב: ההנקה מלמדת את התינוק לנשום דרך האף. לעתים קרובות, לילדים שמצליחים לנשום דרך האף רק בקושי, יש לסתות קטנות שלא התפתחו דיין. פניהם ארוכות, שיניהם עקומות והם אינם נושמים היטב. שיניים עקומות קשורות לנשימה דרך הפה, לסינוסים חסומים (באף) ולשקדים נפוחים. מחקרים חדשים מראים שייתכן שכל זה קשור להנקה.

הפלורה שילדך קיבל בחלב האם, עשויה להגן עליו מאלרגיות ואסתמה ולחזק את מערכת החיסון שלו. ההנקה עשויה לגונן עליו מזיהומים בדרכי הנשימה, מבעיות אוטו-אימוניות וממחלות מעי דלקתיות. בהמשך חייו, ההנקה עשויה גם לגונן עליו מפני מחלות לב, השמנת יתר וסוכרת סוג 2. כעת מובן שמצבים כאלה מושפעים מאד מהמיקרוביוטה של המעי.

*הערה: אם אינך יכולה להניק את ילדך, אל ייאוש. העקרונות הללו יכולים לסייע לנו להבין באילו דרכים אנו יכולים להחזיר את מעי הילד למצב בריא.

 

המיקרוביום שבחלב האם הוא ספציפי, ועם זאת נתון לשינויים

חלק גדול מהיתרונות הנובעים מההנקה קשורים בחיידקים.

האם מעבירה לילדה חיידקים – וזו פעולה מורכבת באופן מדהים. בחלב האם ישנם חיידקים ספציפיים (שנראה כי הם נוכחים תמיד) אך גם משתנים ככל שהרך הנולד גדל. כלומר, המיקרוביוטה גדלה ומפתחת יחד עם תינוקך!

על פי מחקרים, נראה שמינים מסוימים של חיידקים נוכחים בחלב אם בכל רחבי העולם. ביניהם ניתן למצוא את מיני הסטרפטוקוקוס והסטפילוקוקוס. החיידקים הפרוביוטיים הללו הם גורם מפתח בהתפתחות פיו ומעיו של הרך הנולד.

על פי מחקרים אחרים, המיקרוביום שבחלב האם הוא גם מורכב מאד. קיימים כ-360 סוגי חיידקים (כמות בלתי נתפסת). המגוון העצום הזה הוא גם נזיל ומשתנה משלב לשלב בהריון.

המיקרוביום בשד ואצל הרך הנולד משתנה משלב לשלב הן בהריון והן בתקופת ההנקה. כמו כן, לידה טבעית או לידה בניתוח קיסרי גורמות אף הן לשינויים בפלורה שבחלב האם.

 

 

המיקרוביום של המעי בזמן ההריון – הבסיס למיקרוביום של היילוד

המיקרוביום שבחלב האם נארז ונשלח דרך מערכת העיכול של האם. נהוג לחשוב כי שינויים הורמונליים יוצרים "מערכת אספקה" ממעיה של האם. תאי הלימפה מובילים מיקרוביוטה מהמעי אל השד – כמו במערכת דיוור.

במהלך ההריון, העלייה החדה בפרוגסטרון מגבירה את חדירות המעי. ידוע הקשר בין תסמונת המעי הדולף לבין מחלות – אך נראה כי ההריון גורם לרמה מסוימת של תסמונת המעי הדולף שכן יש חשיבות להזרמת חיידקי מעי אל מחזור הדם של האם. מכאן הם נוסעים אל השדיים באריזות מיוחדות של מערכת החיסון.

מחקרים מלמדים כי בריאות מעייך תשפיע על חלב האם. אם יש בגופך מצבים הקשורים לתסמונת המעי הדולף (כגון סוכרת סוג 2 והשמנת יתר), זה ישפיע גם על חלב האם.

חלב האם אצל אמהות הסובלות מהשמנת יתר, נוטה להכיל חיידקים שונים ומגוונים פחות, לעומת החלב אצל אימהות שמשקלן תקין. המפתח לחלב האם הוא בריאות מעייך והפלורה במעייך בתקופת ההריון.

לסיכום,

כדי לגדל ילד בריא, יש לייחס עדיפות גבוהה למיקרוביום המשתרש בפיו ובהמשך במערכת העיכול שלו. בריאותך בזמן ההריון וההנקה חשובה לא פחות שכן היא המקור לחיידקים הראשונים שישפיעו על בריאות ילדך למשך שארית חייו. תוכלי לחזור לקו הבריאות ולהבריא את ילדך, אם תביני כיצד המיקרוביום שבמעי ובחלב האם משפיע על בריאות הילד.

 

לקריאה על דרכים נוספות לחיזוק שיני ילדך כבר בשלבים הראשונים של חייו

אסתטיקה היא הרמוניה, פרופורציה, סימטריה. חיוך לא חייב להיות מושלם על מנת ליצור הרמוניה אך עליו למלא מספר פרמטרים בכדי שיהיה נעים ויפה.

חיוך שאינו אסתטי עלול לפגוע באיכות החיים ובדימוי העצמי. אנשים שאינם מרוצים מהחיוך שלהם מוצאים דרכים שונות להסתירו. למשל, הסתרת הפה עם היד בזמן החיוך או כאשר הם צוחקים, הימנעות מחשיפת שיניים ומבע פנים רציני. הדבר גורם למתח מוגבר, קושי חברתי ומקצועי ממשי.

הגורמים לחיוך שאינו אסתטי הם מגוונים, החל מסיבות גנטיות (למשל שיניים שאינן ישרות, שיניים מרווחות), אורח חיים (תזונה, הרגלים שונים כמו עישון), טיפולי שיניים קודמים שכשלו או התיישנו (סתימות ישנות שנשחקו או נשברו).

היות וחיוך הוא דבר אישי עליו להיות מותאם ראשית כל לרצונו של המטופל. ביקורים אצל רופא השיניים באופן קבוע ושגרתי וכיוצא מזה טיפול בבעיות קיימות יכולים לסייע בשמירה על חיוך יפה. קיימות דרכים שונות (כתלות במקרה) לשיפור מראה החיוך:

 

הלבנה

כמו יתר תהליכי ההתבגרות שהמערכות השונות בגוף עוברות, גם השיניים נוטות 'להתבגר', צבע השיניים עשוי להפוך עם ההתבגרות לצהבהב או אפור יותר. יש להבדיל בין הצטברות כתמים חיצוניים על זגוגית השן (האמייל) כמו אבנית, קפאין, סתימות ישנות, ניקוטין, קרי הכתמה חיצונית בעקבות חומרים שונים המצטברים על השיניים לבין שינוי אמיתי בגוון השן, הנקבע על ידי שכבת הדנטין (המרכיב העיקרי של גוף השן) אשר מצהיב ככל שמתבגרים. חשוב להדגיש, שבכלל שיטות ההלבנה לא ניתן להגיע לצבע לבן אבסולוטי (הקיים בחומרים מלאכותיים). בבסיס התהליך, חמצון הפיגמנטים שמצויים בשכבת הדנטין על ידי שימוש במי חמצן בריכוזים שונים.

לאחר בדיקה יסודית ומעמיקה, כאשר התהליך מבוצע על ידי רופא שיניים זהו תהליך בטוח לחלוטין שאינו פוגע בחוזקה של השן (לא ממיס או שוחק את האמייל ולא פוגע בעצב השן), זאת לעומת שיטות ביתיות כגון מיץ לימון אשר עלול לגרום לשחיקת האמייל והחלשת השן כתוצאה מכך.

תהליך ההלבנה הינו תהליך קצר שניתן לבצע במספר שיטות. ניתן לבצעו במרפאה, טיפול אשר אורך כשעה וחצי ובו נמרח על גבי השיניים חומר הלבנה, ונעשה שימוש באור כחול ייעודי להאצת התהליך. זוהי שיטה יעילה, מידית וקצרה.

שיטה נוספת במרפאתנו, היא טיפול ביתי. זוהי השיטה הוותיקה ביותר ובעלת התוצאות הטובות ביותר. תהליך זה נמשך כשבוע, בה הרופא מכין תבנית סיליקונית (סד) אשר מותאמת אישית למטופל. את הסד יש לשים למשך מספר שעות עם חומר הלבנה שריכוזו מותאם מראש בהתאם למקרה. בשיטה זו מתקבלות תוצאות טובות וצפויות עם תופעות לוואי מועטות (רגישות בשיניים אשר חולפת תוך מספר ימים), אך התהליך ארוך יותר מאשר השיטה המרפאתית.

לעיתים יש צורך בשילוב של שתי השיטות על מנת להגיע לתוצאה מספקת.

בכל השיטות, רק שיניים טבעיות יעברו הלבנה. לכן, כתרים וסתימות שיש לבצע יבוצעו רק לאחר ההלבנה (לאחרי ההלבנה, יותאם צבע הכתר/הסתימה לצבע השן). חשוב לציין כי במשך הזמן השן עשויה להצהיב וייתכן ויהיה צורך בהלבנה חוזרת לשם תחזוקה.

 

 

סתימות בגוון השן  (סתימות לבנות)

השלמות שיניים עקב חבלות או טראומה, סתימות בשל עששת פעילה או החלפת שחזורי אמלגם (ראה פירוט). סתימות כאלו נותנות מענה אסתטי והן עמידות ביותר. בשנים האחרונות פותחו חומרים משופרים לשחזור השן, חומרים אסתטיים וחזקים. השחזורים הללו עשויים מ-2 קבוצות חומרים עיקריות:

1. שרפים מרוכבים (composite)
2. חומרים קרמיים (ceramic)

שחזורי קומפוזיט הם שחזורים בצבע השן, אשר מבוצעים מכמה סיבות עיקריות בשל עששת, החלפת שחזור ישן שכשל או השלמת שן שנשברה. שחזורים מסוג זה מאפשרים טיפול בפגישה אחת. בנוסף, בחומרים אלו ניתן ליצור סתימה על-גבי השן בכל עומק, גם המינימאלי ביותר וזאת בניגוד לסתימות אמלגם וכך לשמור על חומר שן בריא. האסתטיקה הגבוהה נובעת מהיכולת להתאים צבע בהתאם לשכבות הצבע השונות בשן הטבעית. יתרון נוסף הוא עלויות נמוכות יחסית. חשוב לזכור עם זאת, כי לשחזורים אלו יש עמידות פחותה לשחיקה וכוחות לעיסה לעומת שחזורי חרסינה וכי שחזורים אלו אינם מתאימים לכל מצב (למשל במצבים של שחזורים גדולים מאוד).

שחזורי חרסינה, מילואות חרסינה (inlay או onlay) אלו שחזורים אסתטיים וחזקים מאוד. בשיטה זו לאחר ניקוי השן (מחומר סתימה ישן או עששת) והכנתה נלקח מטבע אשר נשלח למעבדה. במעבדה הטכנאי יוצר את השחזור. בשחזורים מסוג זה מתקבלת אסתטיקה גבוהה ביותר, עמידות גבוהה (בדומה מאוד לחומר שן טבעי), ניתן ליצור שחזורים גדולים (גם של כותרת שלמה) אך כאן זמן הטיפול ארוך יותר והעלויות גבוהות יותר.

 

ציפויי שיניים מחרסינה

ציפוי חרסינה (laminate) אלו עלי חרסינה דקים אשר מודבקים על גבי חזית השיניים. בתהליך זה מתבצעת החלפת החלק הנראה של אמייל השן בתחליף קרמי המודבק ישירות לפני שטח השן. הרעיון העומד מאחורי ציפויים אלו הוא יצירת "אמייל מלאכותי" הדומה בתכונות האופטיות, המכניות והביולוגיות לאמייל טבעי.

זוהי שיטה שמרנית אך עמידה אשר יכולה לשפר את צורת וצבע השיניים, המראה ופני השטח של השיניים. יתרה מזאת, בשיטה זו תגובת הרקמה לציפויים היא מיטבית בשל עקרון שמנחה אותנו במרפאהminimal invasive dentistry, קרי שימור חומר השן ככל שניתן תוך שמירה על עובי מינימאלי מספק של השחזור.

זהו תהליך פשוט יחסית, המקנה מראה אסתטי ואחיד ויכול לתת מענה למגוון בעיות כמו פגמים התפתחותיים, צורות אבנורמליות של שיניים (למשל מיקרודונטיה), שחיקה, מיקום לא תקין של שיניים. הארכת שיניים קצרות או שחוקות, סגירת מרווחים הקיימים בין השיניים, הלבנת שיניים (במקרים שהלבנה אינה מספקת).

ציפויי חרסינה מצריכים הסרה מינימאלית של חזית השן (0.7~ מ"מ בממוצע), זאת לעומת כתרים בהם יש צורך בהשחזה של כל השן (1.5-2 מ"מ).

גם כאן, נדרשת מיומנות של רופא השיניים בבחירת המקרה הנכון לביצוע הציפויים.

 

כתרי חרסינה או כתרי זירקוניה

התקנת כתרים נדרשת לרוב לאחר טיפולי שורש, בשיניים שלא נותר בהם חומר שן טבעי רב. קיימים סוגים רבים של כתרים, הנפוצים ביותר הם כתר חרסינה מאוחה למתכות אצילות (כמו פלדיום, כסף, פלטינה,), כתר חרסינה מאוחה למתכות שאינן אצילות וכתרי חרסינה מלאה שאינו מכיל כלל מתכות. כתר מחרסינה מלאה עשוי מאלומינה, ליתיום דסיליקאט או זירקוניה.

במרפאתנו אנו עובדים עם חרסינה מלאה, היות ואלו כתרים אשר מיטיבים עם הרקמות בפה, חרסינה זו אינה מגרה חניכיים ועל כן החניכיים בריאים ונראים טבעיים לאחר התהליך. התוצאות האסתטיות טובות מאוד, ניתן להתאים במדויק את צבע הכתר לצבע השן (ללא השחרה של החניכיים או שינוי בגוון הכתר היות והכתר ללא מתכת).